ארכיונים: ערכים

יצחקי משה

נולד בטירת הכרמל. בעל תואר דוקטור מבית המדרש לרבנים בניו יורק (The Jewish Theological Seminary). מראשי החוג לספרות עברית והשוואתית, דרמה ומבע יצירתי במכללה האקדמית לחינוך "אורנים". מעורכי "קו" "נטוי" – כתב עת לספרות ואמנות היוצא לאור מטעם המכללה. שחקן תיאטרון חובב. פירסם עד כה שישה ספרי שירה: "שב אל האין" (אופיר, 1993); "השמש יבוא ויפנה" (1999); "ועל סביבותיו שב" (2004); נהרות נשאו "קו"לם (2009); "זמן טרופות – דואט" (עם הציירת איריס "קו"בליו, 2010); "לאשר תישא הרוח" (2012).

יצחקי מאשה

נולדה וגדלה בתל אביב. סיימה את לימודיה לתואר ראשון, שני ושלישי בחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב, שם גם שימשה כמרצה. משנות התשעים חיה ומלמדת בפריז. חוקרת ספרות ימי הביניים וספרות עברית חדשה. משמשת כראש המכון לחקר המזרח התיכון, כאחראית על תוכניות הלימודים לתואר השני באינלקו inalco)), המכון לחקר שפות המזרח ותרבויותיו בפריז, וכעורכת ראשית של כתב העת "יוד" למדעי היהדות היוצא לאור במכון. פירסמה שבעה ספרים ועשרות מאמרים.

יצחקי ידידיה

נולד ב-1929 בירושלים למשפחה מהיישוב הישן, שעברה תהליך של חילון. למד בבית הספר "תחכמוני" ובגימנסיה העברית. לאחר שנת שירות לאומי החל ללמוד אדריכלות בטכניון, אבל עם פרוץ מלחמת העצמאות גויס והשתתף במלחמה. ב-1953 סיים את לימודי האדריכלות. במסגרת עבודתו כאדריכל תיכנן בתי מגורים רבים ובתי ציבור, בהם בית הכנסת "קוממיות", "בית לייוויק", מרכז לסופרים ועיתונאים ביידיש, קולנוע "אילת" (כולם בתל אביב), מתנ"ס בכרמיאל ועוד. ב-1974, במסגרת הסבה מקצועית, פנה ללימודים בחוג לספרות עברית באוניברסיטת בר-אילן. סיים את לימודי הדוקטורט  ב-1986. מאז הרצה באוניברסיטת בר-אילן, ב"סמינר הקיבוצים" ובמוסדות אקדמיים נוספים בארץ ובחו"ל. 

יפה צאלה

נולדה בקיבוץ נתיב הל"ה וחברה בו עד היום. היתה מורה ומחנכת בבית ספר יסודי. למדה עבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים ועבדה בתחום. כמו כן, עבדה כמנהלת משאבי אנוש והיתה מזכירת הקיבוץ. מכהנת כמנכ"ל מכללת "סמינר הקיבוצים". פירסמה שני רומנים.

יפה א"ב (אברהם בנימין)

נולד בבילצי, בסרביה. עלה ארצה ב-1940, למד בבית הספר "הריאלי" בחיפה ובאוניברסיטה העברית בירושלים. היה חבר "ההגנה" ושירת בצה"ל. עבד במערכת "במחנה", ב"קול ישראל", ומ-1950 היה חבר מערכת ""על המשמר"" ועורך המוסף הספרותי שלו (עד 1984). בתפקיד זה היה לו חלק נכבד בעיצוב פניה של הספרות. ראשית כתיבתו ברומנית (1940-1939), ובעברית החל משנת 1943, ברשימות דעה, בביקורת ספרות, רדיו וקולנוע. בתחילת שנות החמישים היה ממייסדי "המועדון לתרבות מתקדמת" (לימים "צוותא") עם אברהם שלונסקי. ספרו הראשון הוא "שירה ומציאות" (1951).

יערי יהודה

נולד בעיירה טארנובז'יג-דז'יקוב, גליציה. במהלך מלחמת העולם הראשונה התגורר עם משפחתו בעיר טרנוב, שם הצטרף לתנועת "השומר הצעיר". ב-1920 עלה לארץ ישראל. בדרך לארץ פגש את א"ד גורדון, פגישה שהשפיעה עמוקות על מהלך חייו. בארץ עבד בהכשרת קרקע בקריית ענבים, ולאחר מכן הצטרף לגדוד "שומריה" של "השומר הצעיר" בסלילת כביש. עם חבריו ל"קיבוץ א"' הקים את קיבוץ בית אלפא. לצד עבודתו החקלאית הקים להקת תיאטרון (1924-1921), שהציגה מחזות המבוססים על סיפורים ומיתוסים יהודיים כגון "הגולם" ו"הדיבוק". ב-1926 עזב את הקיבוץ וקבע את ביתו בירושלים, שם עבד כספרן בבית הספרים הלאומי. בשנים 1930-1928 למד ספרנות באוניברסיטת קולומביה, ניו יורק, ולאחר מכן עבד כמורה בקנדה. לאחר חזרתו לארץ עבד בלשכה הראשית של קרן היסוד ומילא תפקידים שונים בשירות משרד החוץ, בהם נספח תרבות בארצות סקנדינביה וקונסול באמסטרדם.

יערי אליעזר

נולד בירושלים, התבגר בירושלים המחולקת. במרס 1969 סיים קורס טיס במגמת מטוסי קרב. היה טייס קרב פעיל וביצע עשרות גיחות מבצעיות מעבר לקווי האויב, כולל במלחמת יום הכיפורים. בעת שירותו היה גם מדריך בבית הספר לטיסה וטייס בצוות האירובטי.

יערי אברהם (ואלד)

נולד בגליציה, קיבל חינוך מסורתי וכללי, עלה ארצה ב-1920. בנו גור נפל בקרב בקרבת טול כרם ב-1950. אחיו הוא הסופר יהודה יערי. השתלם בבית המדרש למורים בירושלים ובבית הספר לספרנות של האוניברסיטה של לונדון. עבד בבית הספרים הלאומי כשלושים שנה, והיה מעמודי התווך וחבר המערכת של כתב העת ""קרית ספר"", המוקדש לביבליוגרפיה עברית. בכתב עת זה פירסם את רוב מאמריו. ב-1964 הוענק ליערי פרס ביאליק לחוכמת ישראל על ספרו "תולדות חג שמחת תורה: השתלשלות מנהגיו בתפוצות ישראל לדורותיהן" (1964).  

יעקבי גד

נולד בכפר ויתקין להורים ממייסדי המושב. גדל והתחנך במושב, ולאחר שירותו הצבאי למד כלכלה ומדעי המדינה וקיבל תואר מוסמך (1959). למד בסמינר הבינלאומי של אוניברסיטת הרווארד, ארצות הברית, בראשות פרופ' הנרי קיסינג'ר. את פעילותו הפוליטית החל כחבר רפ"י (רשימת פועלי ישראל), לצדם של משה דיין ושמעון פרס. נחשב לאחד הכוחות הצעירים המבטיחים בפוליטיקה הישראלית. בתפקידו הראשון היה עוזר שר החקלאות וראש המרכז לתכנון ופיתוח חקלאי-התיישבותי (1966-1960). כעבור שלוש שנים נבחר לכנסת. היה שר התחבורה (1974), שר הכלכלה והתכנון (1984) ושר התקשורת (1987). כיהן כשגריר ישראל באו"ם (1996-1992). עם שובו מניו יורק היה יו"ר מועצת המנהלים של חברת החשמל (1998-1996) ויו"ר מועצת הנמלים והרכבות (2003-2000). 

יעוז-קסט איתמר

נולד בסארוואש, הונגריה. במלחמת העולם השנייה נלקח עם משפחתו למחנות ריכוז בגרמניה. שיריו הראשונים נכתבו במחנה ברגן-בלזן. ב-1951 עלה לארץ עם משפחתו, שירת בצה"ל, סיים תואר ראשון באוניברסיטת תל אביב ועסק בהוראה בתיכון "עירוני ה"' בתל אביב. במשך עשרות שנים פירסם שורה ארוכה של ספרי שירה, פרוזה, עיון ותרגום.