ארכיונים: ערכים

כהן-אלרן יוסף

נולד בעיר חילה, עיראק. עלה לארץ עם הוריו ב-1951 וגדל במעברה סמוך לפתח תקווה. את שירו הראשון פירסם כשהיה בן ארבע-עשרה בעיתון "במעלה" של תנועת "הנוער העובד והלומד". מאז המשיך לכתוב, בעיקר פרוזה. רוב ספריו יצאו לאור במקביל לעבודתו כמנהל משאבי אנוש במוסד ציבורי.

כהנא-כרמון עמליה

נולדה בקיבוץ עין חרוד, שהוריה היו ממייסדיו. אביה עלה ארצה מאוקראינה ב-1912 ואמה עלתה מבולגריה ב-1921. גדלה והתחנכה בתל אביב וסיימה את לימודיה התיכוניים בגימנסיה "הרצליה". בנעוריה היתה חברה בתנועת "השומר הצעיר" ובארגון "ההגנה". לפני מלחמת העצמאות ואחריה למדה באוניברסיטה העברית בירושלים לשון עברית, מקרא, ספרות עברית וספרנות, ובשנות החמישים למדה אמנות בלונדון. בתחילת מלחמת העצמאות שירתה בסביבות ירושלים, ולאחר מכן הצטרפה לחטיבת הנגב של הפלמ"ח ונטלה חלק כקשרית במבצעים שונים, כולל כיבוש באר שבע ואילת. מ-1950 עד 1958 חיה באנגליה ובשווייץ, ומאז שובה ארצה התגוררה בתל אביב. במהלך השנים עסקה בהוראה ובספרנות, ומ-1981 הנחתה סדנאות כתיבה.

כהן-אור יצחק

נולד בטבריה. רכש השכלה משפטית באוניברסיטה העברית בירושלים, ולאחר מכן באוניברסיטאות בחוץ לארץ. שימש כעורך-דין, כשופט מחוזי בכיר וכסגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת. עוסק גם בצילום, וכמה מצילומיו זכו בפרסים בתחרויות בינלאומיות.

כהנא גלעד

נולד במקסיקו בעת שהוריו היו בשליחות. כשהיה בן תשע שב עם משפחתו להתגורר בארץ, והמשך ילדותו עברה עליו בתל אביב. סולן להקת "הג'ירפות", שאותה הקים עם חברו יאיר קז בראשית שנות התשעים. אלבומה הראשון של הלהקה, "מדבר עם כסא", יצא ב-1999.

כהנא בתיה

נולדה בקמנץ-פודולסק, אוקראינה. למדה בגימנסיה והמשיכה בלימודיה בסמינר למורים בווינה וכן באוניברסיטה שם. עלתה ארצה ב-1921 והתיישבה בתל אביב. לימים עברה לרמת גן. החלה לכתוב ברוסית, אך תירגמה את סיפוריה בעצמה לעברית. סיפורה הראשון פורסם ב-1922 בשבועון "החיים" בעריכת פסח גינצבורג. ספרה הראשון, "פרפרים: סיפורים ואגדות", הופיע ב-1927 בדפוס הפועל הצעיר. כתיבתה זכתה לטיפוחם של יוסף קלוזנר, עורך הירחון "השילוח", ושל מנחם ריבולוב, עורך השבועון "הדאר" בניו יורק. גם אברהם שלונסקי היה ממעודדיה, וכאשר שימש עורך המדור לספרות של "הארץ" פירסם בהמשכים, ב-1929, את הנובלה שלה "בפרוח עץ ההדר", שהופיעה כספר ב-1931. ספריה הנוספים: "עלבונות" (סיפורים, 1936); "צללים וצלילים" (סיפורים, 1959); "החיצים ממך והלאה" (רומן, 1960); "בערוב היום" (סיפורים, 1967); וכן ספרון לילדים בשם "תפוח הזהב הגאה" (1944).

כהן ישראל

נולד בעיירה לאשקוביץ, גליציה המזרחית. ב-1915, אחרי שנשרפה עיירתו בידי הצבא הרוסי, גלתה משפחתו וחיה חיי פליטים בכפרים ובעיירות בגליציה. מ-1921 התגורר בבוצ'אץ' (לימים ערך את ספר הזיכרון לקהילת בוצ'אץ' בסיועו של ש"י עגנון). ב-1922 עמד בבחינות בסמינר למורים עבריים בלבוב. באותה עת החלה פעילותו הציונית, בין השאר בהקמת סניף "החלוץ" בבוצ'אץ' ובהוצאת ביטאונים שונים עם חברו דב סדן. רשימתו הראשונה פורסמה ב-1924 ב"עתוננו", ביטאון "החלוץ" בלבוב. באוקטובר 1925 עלה לארץ ישראל בקבוצת חלוצים שהתיישבה ליד פתח תקווה. אחרי פירוק הקבוצה ב-1927 עבד בחקלאות, היה פעיל במפלגת "הפועל הצעיר" ופירסם מאמרים ב"דבר" וב"הפועל הצעיר". בשנים 1931-1930 שהה בגליציה כשליח ההסתדרות. בשובו הצטרף לקבוצת חולדה והיה חבר בה עד 1933. ב-1934 עבר לתל אביב והתקבל לעבודה קבועה בביטאון מפא"י, "הפועל הצעיר". ב-1948 נעשה עורך השבועון והתמיד בכך עד פרישתו לגמלאות (1970). אף שמדובר בכתב עת פוליטי-מפלגתי טיפח בו כהן מדור ספרותי נרחב, והשתדל לעודד ולחנוך כותבים צעירים. ב-1934 הצטרף לאגודת הסופרים העבריים ומילא בה מִגוון תפקידים, ובכלל זה יו"ר האגודה בשנות השבעים. ב-1974 זכה בפרס ביאליק על ספרו "יעקב שטיינברג – האיש ויצירתו". בנותיו הן חוקרות הספרות נורית גוברין וחגית הלפרין.

כהן יעקב

נולד בסלוצק, רוסיה הלבנה, ובגיל שנה עברו הוריו לעיירה זגירז' ליד לודז', שם למד בחדר וב"חדר מתוקן". לאחר בר-המצווה עזב את מסגרת הלימודים והחל ללמוד בכוחות עצמו ספרות עברית וכללית. בספרות עברית השפיעו עליו במיוחד אברהם מאפו, יל"ג ואחד העם, ובספרות כללית גתה, שילר וביירון. שירו הראשון, "הגיון לזכר יהודה המכבי", פורסם ב"ספר השנה" של סוקולוב (1900). בשנות העשרים לחייו החל לכתוב גם מאמרי ביקורת.

כהן אליעז

נולד בפתח תקווה וגדל באלקנה שבשומרון. למד בישיבת "בני עקיבא" בכפר הרא"ה והיה מתלמידיו הקרובים של "אבי הכיפות הסרוגות", הרב משה צבי נריה. לאחר מכן למד בישיבת ההסדר "אור עציון" ושירת כחייל קרבי בחיל השריון.

כהן אורי ש'

נולד בשיקגו, ארצות הברית. למד ספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים, שם גם השלים, ב-2005, את עבודת הדוקטור שלו, בהנחייתו של פרופ' דן מירון. מלמד באוניברסיטת קולומביה ובאוניברסיטת תל אביב. בשנים 1993-1994 היה שליח עיתון "דבר" ברומא. פירסם רשימות ביקורת ספרות בעיתונות היומית וברדיו. כמו כן ערך והגיש תוכנית יומית ברשת ג' וב"קול ישראל".

כהן אדיר

אביו, אמציה ברוך כהן, הקים את "בנימינה", אחת הגימנסיות הראשונות בארץ ישראל. אמו היתה אחותו של המשורר העברי הלל בבל, שפעל בארצות הברית. ספרו הראשון, "חילות ישראל ומלחמותיהם בעבר ובהווה" (י' שמעוני, 1957), ראה אור לפני יום הולדתו העשרים וזכה בפרס משרד הביטחון. בגיל זה כבר כתב רשימות ביקורת במוסף הספרות של עיתון "הבוקר" בעריכת ברוך קרוא, ואחר כך גם ב""דבר"" וב"הארץ". שירת בצבא כעורך בהוצאת מערכות. בעל תואר ראשון ושני בספרות, בחינוך ובפילוסופיה מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת ניו יורק בספרות ובפסיכולוגיה (נושא עבודת הדוקטור: "ניתוח פסיכולוגי וספרותי של יצירת יוסף חיים ברנר"). היה מרצה במוסדות אקדמיים שונים בארץ ובחוץ לארץ. פעילותו האקדמית העיקרית היתה באוניברסיטת חיפה, שבה היה מרצה בחוג לחינוך, עמד בראשו ובראש בית הספר לחינוך והקים בה את המרכז לספרות ילדים. ייסד שם את לימודי הביבליותרפיה. ערך את כתב העת "עיונים בחינוך" והקים את כתב העת "מעגלי קריאה" לעיון בספרות ילדים ואת כתב העת "נפש" לפסיכולוגיה ולטיפול.