ליברכט סביון
נולדה במינכן כסבינה סוסנובסקי להורים יוצאי לודז', פולין, שעברו את השואה בגרמניה. אביה היה אסיר בבוכנוואלד, אשתו הראשונה ובתו התינוקת לא שרדו את השואה. עלתה עם הוריה ארצה ב-1950. בשנות ילדותה המוקדמות חיה בבית דגן ומאוחר יותר עברה המשפחה לבת ים, שם למדה בבית ספר יסודי ובתיכון. בצבא שירתה בקיבוץ ניר אליהו ואחר כך בלשכתו של קצין קשר גיסות השריון בקסטינה. בתקופה זו החלה לכתוב את הרומן הראשון שלה על בת קיבוץ שעוזבת אל העיר. לאחר שחרורה נסעה ללונדון והחלה בלימודי עיתונות. במקביל למדה גרמנית וכתבה את הרומן השני שלה. אחרי שנה וחצי חזרה לישראל, שינתה את שמה לסביון והחלה ללמוד ספרות אנגלית ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב.
ליבליך עמיה
נולדה בתל אביב. בתו של הרב ד"ר משה-אריה קורץ. גדלה לסירוגין בתל אביב ובירושלים, אך את לימודיה התיכוניים סיימה בתל אביב בתיכון "עירוני ג"' לבנות. בעלת תואר דוקטור מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים (1967). שימשה כפרופסור מן המניין בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, שם כיהנה בתפקידים רבים, בהם כדיקן וכחברת "הוועדה לבדיקת המרקם המגדרי". מאז פרישתה לימדה כחמש שנים במכללה האקדמית תל אביב-יפו בבית הספר למדעי ההתנהגות ועסקה, בין השאר, בפסיכולוגיית הגשטאלט ובמחקר איכותני. ב-2011 העניקה לה מכללת תל אביב-יפו את התואר "עמית כבוד". באותה שנה עזבה את המכללה והחלה משמשת כנשיאה של המכללה האקדמית לחברה ואמנויות בנתניה.
לחמן לילך
למדה לתארים ראשון (1974) ושני (1978) בחוג לתורת הספרות באוניברסיטת תל אביב. את עבודת הדוקטור שלה כתבה במחלקה לאנגלית ולפואטיקה באוניברסיטת ניו יורק (1988). מפרסמת מסות ורשימות ביקורת במוספים שונים לספרות, ובהם מוסף "ספרים" של ""הארץ"" ומוסף "שבת" של "מקור ראשון". לימדה ספרות במסגרות שונות, ובהן אוניברסיטת תל אביב ומכללת "עלמא". שיריה הראשונים נדפסו ב-1989, בגיליונו השמיני של כתב העת "חדרים" בעריכת הלית ישורון. נשואה לפסל ולצייר צבי לחמן.
לחובר פישל (ירוחם)
נולד בחורז'ל, פולין. התחנך חינוך מסורתי, ובהיותו כבן עשרים וחמש עבר לוורשה, שם היה שותף לפעילותו הספרותית של דוד פרישמן, בין השאר כעורך בהוצאת מרכז. מאוחר יותר עשה שנה במחיצתו של מ"י ברדיצ'בסקי, וממנו ספג את השפעותיהם של ניטשה ושופנהאואר. יחסיו הקרובים עם ברדיצ'בסקי ופרישמן הותירו תווי היכר ברורים בהמשך עבודתו כמבקר והיסטוריון ספרותי. נאמן לאגף ה"ורשאי" של תקופת התחייה, נטה להעדיף את הרכיבים האסתטיים והוויטליסטיים של תהליך תחיית האומה, תוך שהוא מפחית בערכם של האלמנטים הרציונליים והאידיאולוגיים, שהודגשו בהגותם של אחד העם או יוסף קלוזנר, מנהיגי האגף ה"אודסאי" של ספרות התחייה.
לזר הדרה
נולדה בחיפה להורים חילונים ציונים, שהגיעו ארצה בראשית שנות השלושים. בבית דיברו עברית ופולנית. אביה היה ממציא שעסק בחשמל ובמכאניקה, ואמה חובבת ספר, שאהבה לדקלם משירי מיצקביץ' ומשוררים אחרים בפולנית. למדה בבית הספר "הריאלי". בין מוריה היה גם ברוך קורצווייל, שעורר בה את העניין ביצירות קפקא ועגנון. בתום לימודיה שירתה בצה"ל בחיל המודיעין. בכתיבה החלה בהיותה כבת עשרים, אך שנים רבות לא פירסמה את יצירותיה. ב-1953 החלה בלימודי היסטוריה כללית באוניברסיטה העברית בירושלים, ולאחר סיום התואר הראשון, ב-1960, נסעה לפריז לשנתיים ולמדה ספרות כללית בסורבון. עם שובה היתה עוזרת מחקר של ההיסטוריון פרופ' יהושע פראוור באוניברסיטה העברית. נשואה למשורר אורי ברנשטיין.
לורנד רות
נולדה במחנה עקורים בקפריסין והגיעה ארצה ב-1949. בעלת תואר ראשון ושני בפילוסופיה מטעם אוניברסיטת חיפה, כתבה עבודת דוקטור בפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. מכהנת כפרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה.
לוריא (קלמנוביץ') שלום
נולד בקייב, אוקראינה. ב-1921 נמלטה משפחתו לליטא העצמאית והשתקעה בעיר פונבז'. כאשר היה בן שמונה נדדה המשפחה לווילנה והשתקעה בה. בקן "השומר הצעיר" בווילנה פגש לראשונה את אבא קובנר, שלימים ערך את כתביו. בסיום לימודיו החליט לעלות לארץ ישראל, בין השאר גם כדי להשתמט מהשירות בצבא הליטאי. הוא עלה לבדו ארצה ב-1938, הצטרף לקן "השומר הצעיר" בחיפה וב-1940 הצטרף עם חבריו לקיבוץ מרחביה, שבו הוא חבר עד היום.
לוריא ירוֹחם
נולד בתל אביב ונקרא ירוחם ריימונד על שם ריימונד פואנקרה, ראש ממשלת צרפת, שהוריו כיבדו. אביו, ישעיהו לוריא, הוא משושלת האר"י הקדוש. למד בבית הספר היסודי של כי"ח בנווה צדק ובמכינה של האוניברסיטה האמריקנית בביירות, לבנון (1931) והשלים את לימודיו בקולג' סנט ג'וזף ביפו. בשנות לימודים אלה רכש בקיאות ושליטה מלאות בלשון הצרפתית.
לורד אמנון
ספר ביכוריו, הנובלה "דודיק היפה", פורסם ב-1998 (כתר). עלילת הספר מגוללת את סיפורו של בן קיבוץ הנמצא על סף גיוסו לצבא ויוצא למסע עקוב מדם ברחבי ישראל. במהלך מסעו מצטלבים זיכרונות מילדותו בקיבוץ עם זיכרונותיהם ועברם של אביו וסבו. העלילה הפנטסטית- אפוקליפטית מאירה את נקודת מבטו הביקורתית של המחבר ביחס לקיבוץ ולערכיו.
לורברבוים מנחם
נולד בניו יורק. מרצה במגמה לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת תל אביב ומייסד החוג ללימודי התרבות העברית. חבר במכון שלום הרטמן. חוקר את הקשר בין דת, מדינה ופוליטיקה במסורת היהודית. ספריו בנושאים אלה התפרסמו בהוצאות נחשבות בארץ ובחו"ל. ערך את התרגום החדש של "לויתן" מאת תומס הובס והקדים לו מבוא (2009).
