עין-גיל אהוד
נולד בפתח תקווה וגדל בערים שונות בארץ. עבד כעורך ב"העיר" וב"כותרת ראשית". שימש כסגן עורך המוסף של העיתון "חדשות" במשך חמש שנים, עד לסגירת העיתון ב-1993, אז עבר ל""הארץ"".
עזר ננסי
נולדה בעיראק. עלתה לארץ ב-1951 ולמדה בתיכון "אהל שם" ברמת גן. בוגרת אוניברסיטת תל אביב בספרות ובלשון עברית. בעלת תואר דוקטור מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA). משמשת שם כחוקרת וכמרצה לספרות ולשון עברית.
עופר עופרה
נולדה בתל אביב. למדה ספרות אנגלית ומשחק באוניברסיטת תל אביב. פירסמה שמונה ספרי פרוזה, בהם רומנים, נובלות, סיפורים קצרים וכן ספר לבני נוער. ספרה הראשון, "הפרדת צבעים", ראה אור ב-1989 (עם עובד). סיפוריה התפרסמו בכמה אנתולוגיות (בהן האנתולוגיה אמהות ובנות, 1997). ספריה עוסקים במציאות ישראלית פרוזאית וגיבוריה הם אנשים "רגילים", בעיקר נשים מהמעמד הבורגני והזעיר-בורגני. הנושאים העומדים במרכז יצירתה הם חיי נישואים, אימהוּת, מצוקות נפשיות, וכן אלימות וגילוי עריות במשפחה.
עומר (מרני) דן
נולד ברמת גן. אביו, אוסקר מרני, היה פקיד בכיר בעיריית "ירושלים". עומר לא הסתגל למערכת החינוך, החליף כמה בתי ספר ולא השלים את לימודיו התיכוניים. הוא גם לא רכש השכלה אקדמית, והיה אוטודידקט. בגיל שש-עשרה החליף את שם משפחתו לעומר. הוא לא הסתגל לשירות הצבאי ושוחרר שחרור מוקדם. בסוף שנות החמישים היה חלק מהבוהמה הירושלמית, אחר כך יצא לאנגליה וניסה להשתלב בעסקי המשפחה ללא הצלחה. שם התקרב לאמנים עמוס קינן, שמעון צבר, מנשה קדישמן ואחרים. ב-1961 שב ל"ירושלים", התקרב לחבורת "מצפן", ניהל חיי בוהמיין פרועים, יזם קטטות והתגרה באנשי ציבור ובחברי כנסת.
עוזר יוסף
נולד בירושלים, גדל והתחנך במושב ברק בעמק יזרעאל. למד ספרות וחינוך באוניברסיטת חיפה ובישיבת "אור שמח". כיום מנהל חינוכי ומחנך בתלמוד תורה.
עוזיאל מאיר
נולד בטריפולי, לוב. כשהיה בן שנה וחצי עלתה משפחתו לארץ והתיישבה בתל אביב. ב-1959 עברה המשפחה לקיבוץ נצר חזני. ב-1969 הוזמן לשמש כעורך הגרפי של ""מעריב"", וב-1974 החל לפרסם שם טור שבועי בעל גוון הומוריסטי בשם "שיפודים", שהופיע במשך יותר משלושים שנה. במקביל מילא עוזיאל תפקידים נוספים בעיתון.
עוז (קלאוזנר) עמוס
נולד בירושלים לפניה וליהודה אריה קלוזנר. אביו היה דוקטור לספרות ועבד בארכיון הלאומי. דודו של אביו, יוסף קלוזנר, היה חוקר יהדות וספרות עברית בעל שם עולמי. למד בבית הספר היסודי הדתי "תחכמוני", ואת לימודיו התיכוניים התחיל בגימנסיה העברית ברחביה. בגיל ארבע-עשרה, שנתיים אחרי שאמו התאבדה, שינה את שם משפחתו מקלוזנר לעוז ועבר לחיות בקיבוץ חולדה. התאבדות האם והמרד בבית הרוויזיוניסטי עתידים להשפיע במידה רבה על עולמו החווייתי והספרותי. "מגיל ארבע-עשרה אני כאן, בחולדה. אבל זה כבר גיל מבוגר מאוד. התבניות כבר ישנן. אני בא ממשפחה רוויזיוניסטית ותיקה, ואני חושב שהמעבר החריף הזה מאפשר לי להיות 'סוכן' זר, גם בחולדה וגם בירושלים", אמר באחד הראיונות הראשונים שהעניק. הוא השלים את לימודיו התיכוניים בחולדה והיה חבר הקיבוץ במשך יותר משני עשורים. אחרי סיום שירותו הצבאי בנח"ל למד ספרות עברית ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בגיל עשרים ואחת נישא לנילי לבית צוקרמן, בת קיבוץ חולדה ובתו של ספרן הקיבוץ, ארכיונאית ומי שהקימה את ארכיון עמוס עוז באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. הם היו נשואים למעלה מחמישים שנה (עד מותו של עוז) ונולדו להם שלושה ילדים: פרופ' פניה עוז-זלצברג, מרצה להיסטוריה ולמשפטים, גליה עוז, קולנוענית וסופרת ילדים, ודניאל עוז, משורר ומוזיקאי. מאז 1986 ועד 2012 עוז התגורר בערד ועד שנת 2012 כיהן כפרופסור לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
עוז אברהם
נולד בתל אביב, נשוי לטלי יצחקי, מעצבת תיאטרון. בעל תארים אקדמיים מאוניברסיטת תל אביב ומאוניברסיטת בריסטול באנגליה, ומכהן מאז 1988 כפרופסור חבר בחוגים לתיאטרון ולספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. מלמד גם ב"בית צבי" ובאקדמיה לאמנויות המופע בתל אביב, שהיה ממקימיה. בעבר כיהן כראש החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב; כחבר ההנהלה האמנותית של תיאטרון "הקאמרי"; כדרמטורג בתיאטרון חיפה; כחבר הוועד המנהל של תיאטרון "אורנה פורת לילדים ונוער"; וכלקטור בתיאטרון "הבימה".
עובדיהו (גוטסדינר) מרדכי
נולד בשדלץ, פולין. למד בחדרים וסיים בית ספר תיכון חקלאי. מנעוריו היה פעיל בתנועת "החלוץ הצעיר" ונודע כנואם בעברית בעירו באספות ציוניות. מגיל שמונה-עשרה עסק בהוראת עברית בערים שונות ובעבודה תרבותית בתנועתו. נמנה עם פלוגת ההכשרה החקלאית הראשונה של "השומר הצעיר" בפולין. בשלהי שנות העשרים יצא למערב-אירופה וביקר כשומע חופשי באוניברסיטאות שונות. בשהותו בלונדון ליווה את חיים נחמן ביאליק בעת ביקורו בעיר בענייני הוצאת דביר (דצמבר 1930-מרס 1931), סייע לו בענייני יומיום והִרבה לשוחח עמו, והקשר ביניהם נמשך בתל אביב. לימים העלה על הכתב את רשמיו מדמותו של ביאליק ותיעד את שיחתו השופעת ("מפי ביאליק", 1945; מהדורה מורחבת ב-1969). ביאליק הוא שהציע לו את שמו העברי.
עד גיא
נולדה וגדלה בבאר שבע. למדה ביולוגיה באוניברסיטת תל אביב, והשלימה תואר שני בטיפול פסיכולוגי באמצעות אמנות בניו יורק. עבדה במכון גריאטרי בהארלם.
