ארכיונים: ערכים

פפירניקוב יוסף

נולד בוורשה, בן לאב קצב שהיה פעיל בחוגים ציוניים. למד בחדר והשלים כמה כיתות בגימנסיה רוסית. בנעוריו שימש כנער מקהלה אצל החזן הוורשאי הנודע גרשון סירוטה. את פעילותו הספרותית החל במסגרת חוג היוצרים של "פועלי ציון שמאל", ואת שיריו הראשונים פירסם בביטאוני התנועה. שירים אלה מתאפיינים בנימה לירית מובהקת, בתכנים ניאו-רומנטיים ובפשטות צורנית. לימים פירסם אותם בקבצים "די 24-סטע שעה" (השעה ה-24, 1935), "פון ערשטן שניט" (ביכורים, 1945) ו"איבערבלייב" (שריד, 1949). כמו כן חיבר חטיבה של שירה פרולטרית, שאותה קיבץ באוסף "רויט אויף שווארץ" (אדום על שחור, 1929). ב-1924 עלה לארץ ישראל. במשך זמן קצר היה חבר ב"גדוד העבודה". מאוחר יותר השתקע בתל אביב והתקרב אל כמה יוצרים עבריים, בהם אלכסנדר פן, שעמו נהג להופיע בערבי שירה בקיבוצים.

פסקא אברהם

נולד בתל אביב למשפחה של יוצאי פולין, שהתגוררה בשכונת פלורנטין. האב היה בעל דעות שמאליות קרובות ל"בונד" והאם שומרת מצוות. בילדותו למד בתלמוד תורה, אך הוצא משם ולמד בבית הספר "תחכמוני". כדי לעזור בכלכלת המשפחה החל לעבוד בגיל צעיר וסיים את בית הספר היסודי "יבנה" בלימודי ערב. לאחר שסיים בגרות אקסטרנית התגייס לצה"ל (1954) ושירת כחבלן ביחידת סיור. למד ספרות ופילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן. השלים תואר שני בפילוסופיה (1958-1962). אחד ממוריו היה ברוך קורצווייל. בסוף שנות השישים נשא לאישה את השחקנית והמשוררת חנה רוט. בשנים 1976-1979 ישב במילאנו, איטליה, ניהל שם בית ספר תיכון יהודי ורכש את הלשון האיטלקית. כשלושים שנה עסק בהוראה, וב-1982 פרש והפך לאיש מכירות בארץ ובאיטליה, שיווק מוצרי חקלאות והשקיה.

פנקס ישראל (אנטון)

נולד בסופיה, בולגריה, ועלה ארצה ב-1944. למד בכפר הנוער בן-שמן. בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים היה עורך לילה בסוכנות הידיעות "יונייטד פרס". לאחר השתלמות בספרות ובאמנות בלונדון ובפריז החל לעסוק בייעוץ ובסחר ביצירות אמנות וניהל שתי גלריות בתל אביב. החל לפרסם שירים במהלך שנות החמישים של המאה העשרים. ספר שיריו הראשון, "ארבעה עשר שירים", ראה אור ב-1961 (עכשיו). מספריו האחרים: "ארוחת עבר בפרארה ושירים אחרים" (1965); "בתוך הבית" (1978); "הרצאה על הזמן" (1991); "בים העתיק שלנו" (1999), שבו מקובצים שיריו מספריו הקודמים. ב-2010, בהיותו בן שבעים וחמש, יצא ספרון המכיל שניים משיריו במהדורה ממוספרת של שבעים וחמישה עותקים בלבד, בשם "הסח הדעת הכרחי לשיווי המשקל בעולם". שיריו תורגמו לכמה שפות אירופיות, לערבית ולסינית.

פנחס-כהן חוה

נולדה ביפו להורים יוצאי בולגריה וגדלה ברמת אביב. התייתמה מאביה בגיל שמונה. בנעוריה אימצה אורח חיים מאמין. נישאה בסוף שנות השבעים, ולאחר מגורים ביישוב ענתות ליד ואדי קלט ובארצות הברית, השתקעה בירושלים. אם לארבע בנות. ב-1997 התאלמנה. פירסמה מאמרי הגות וביקורת בנושאי ספרות, יהדות ואמנות, בכללם טור דעות בעיתון "מעריב" בשנים 2003-1998, ומאמרי פרשנות לפרשת השבוע, בין השאר בספר "פותחים שבוע" (2001). מכהנת מ-2007 כמנהלת האמנותית של "כיסופים", כנס דו-שנתי של סופרים ומשוררים יהודיים.

פנואלי (פינלס) ש"י (שמואל ישעיהו)

נולד בעיירה מיידאן ליד רֵישָא (זֶ'שוּב) שבגליציה. למד בחדר ובישיבה. מ-1919 עד 1924 התגורר ברישא עצמה, ובאותה תקופה פירסם את ביכורי כתיבתו בעיתון מקומי קצר-ימים שערך בעצמו ("העברי", טבת תרפ"ד). בשנות העשרים פירסם בעיקר שירים ורשימות פרוזה בעברית וביידיש. בהדרגה עבר מכתיבה דו-לשונית אל "העברי"ת ומן הספרות היפה אל ביקורת הספרות, שנעשתה לתחום ביטויו העיקרי. הוא השתתף בקביעות בעיתונות "העברי"ת בפולין ("הצפירה", "גלים", "זרמים", "בדרך"). למד בווילנה בסמינר "העברי" למורים ובאוניברסיטה ע"ש סטפן באטורי, ושימש מורה בערים שונות ברחבי פולין, מגליציה ועד ליטא. ב-1933 יצא למסע ארוך במזרח הרחוק, ופירסם עשרות רשימות מן הדרך. ישב זמן-מה בחרבין שבסין, וב-1935 עלה משם ארצה. עד 1946 שימש מורה ומנהל בבית הספר בנהלל, ולאחר מכן ניהל את הסמינר למורים בגבעת השלושה. ב-1954 הצטרף לאוניברסיטת תל אביב המוקמת והולכת, ייסד בה את החוג לספרות עברית ועמד בראשו עד יומו האחרון.

פן (פפליקר-שטרן) אלכסנדר (אברהם)

נולד ברוסיה. קורות חייו עד הגיעו לגיל ארבע-עשרה אפופות מסתורין. ל"דבר"יו נולד בניז'ני-קולימסק, על גדות ים הקרח הצפוני, לבתו של האציל השבדי פון ינסן, אוקיינוגרף וצייד דובים, ולאב יהודי בשם יוסף, נצר למשפחה חב"דית. בהיותו כבן שבע התנפל דוב לבן על הסב ופצעו למוות, ופן נדד ברחבי רוסיה עד הגיעו לבית אביו בפיאטיגורסק שבצפון-קווקז.

פלמה דודו (דוד)

נולד בקיבוץ אשדות יעקב להורים ניצולי שואה. לאחר שירותו הצבאי יצא לתקופת נדודים בעולם, וב-1974 התחתן והתיישב בקיבוץ כפר הנשיא. למד אמנות, ציור וגרפיקה במסגרות שונות, ובשנות השבעים היה גם תלמידו של הצייר אברהם אילת. למד במכללת "אורנים" חינוך יצירתי, השתתף בתערוכות קבוצתיות והציג תערוכות יחיד בגלריה "הקיבוץ" ובגלריות אחרות.

פליישר עזרא

נולד בעיר טימישוארה, רומניה. את ההיכרות הראשונה עם הספרות העברית בימי הביניים עשה בבית אביו, הרב י"ל פליישר, שהיה מורה לעברית, מנהל בית ספר תיכון וחוקר כתביו של אברהם אבן עזרא. היה פעיל בתנועת "בני עקיבא" ברומניה, ובמסגרת זו לא הסתיר את זיקתו לציונות ולארץ ישראל. בשנות החמישים נעצר, הואשם בפעילות ציונית ונידון למאסר.

פליישמן לאה

נולדה באולם, גרמניה, בת לניצולי שואה. גדלה בפרנקפורט, שם גם למדה חינוך ופסיכולוגיה באוניברסיטת גתה. בשנים 1979-1973 שימשה כמורה, וב-1979 עלתה לארץ ומאז חיה בירושלים.

פלח דליה

שם עט של משוררת (או משורר). זהותה/ו ופרטיה/ו הביוגרפיים הם אולי הסוד השמור ביותר בספרות העברית בת זמננו. פירסמה שני ספרי שירה: "דודי השופט המחוזי דורבן" (עם עובד, 1997) ו-"2003" ("2003"), שעוררו עניין רב בביקורת. הנושא המרכזי בשירתה הוא המחאה – בעיקר נגד עוולות ביחסים בין יהודים לערבים, בין בעלי הון לעניים, בין גברים לנשים. תיאורי השלטון הישראלי ביהודה, שומרון ועזה והיציאה למלחמת לבנון הראשונה מתפרשים בשירתה בעיקר כביטויים לדיכוי של הערבים וכפוגמים בחוט השדרה המוסרי של ישראל. תיאור היחסים המעמדיים בחברה נוגע בזיקות בין הון לשלטון, במניפולציות של תרבות הצריכה, בניצול המיעוטים וכדומה. מערכות היחסים בין נשים לגברים מעוצבות בדרך כלל באמצעות הפרספקטיבה של דיכוי גברי, הבא לידי ביטוי בעיקר בקיפוחה הכלכלי ובניצולה המיני של האישה. מופיעים גם שירי מחאה העוסקים בנושאים אחרים, למשל הניכור של הרשות השופטת, הניסויים בבעלי חיים, התרבות הפופולרית ההדוניסטית בספרות ובבגדים, הריקנות של המדיום הטלוויזיוני, הדיכוי הדתי, החינוך המשפחתי הנוקשה ועוד.