קאופמן שירלי
נולדה וגדלה בסיאטל, וושינגטון, במשפחה יהודית שהיגרה לארצות הברית מפולין. חיה בסן פרנסיסקו וקיבלה תואר ראשון בספרות אנגלית ב-1944 מאוניברסיטת קליפורניה. בילדותה כתבה שירים, אך כמעט וחדלה עם תחילת לימודיה באוניברסיטה. בשנות הארבעים לחייה חזרה לכתוב שירים ובמקביל נרשמה לתואר שני בכתיבה יוצרת באוניברסיטת סן פרנסיסקו. עלתה ארצה לירושלים ב-1973, ארבעה חודשים לפני מלחמת יום הכיפורים. בארץ פגשה את הלל דלסקי, לימים בעלה השני, חוקר ומרצה לספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים.
קאופמן עזריאל
נולד בסוקולוב, פולין. בית אביו, פרוון במקצועו, היה מרכז למפגשי ספרות ותרבות יידית ועברית. כך השתלבו בעולמו לימודי הגמרא, שלמד בחדר עד גיל עשר, עם לימודי הלשון העברית ותרבותה. מגיל שבע למד גם בבית ספר פולני. בספטמבר 1939 נכבשה עיר הולדתו בידי הנאצים, וחקירת אביו על ידי קצין אס-אס בנוכחותו הותירה את רישומה העז בנפשו. המשפחה ברחה לצד הסובייטי ברוסיה הלבנה, ובמאי 1940 נלקחו לארכנגלסק, לעבודות כפייה ביערות הצפון. הוא למד בבית ספר סובייטי כפרי, וב-1941 שוחררה המשפחה ועברה למרכז פינוי אוכלוסין מאזורי מלחמה באזור הקר של הוולגה. משם נלקחו על ידי איכרים לקולחוז, שבו עברו עליו שנותיו מגיל שתים-עשרה עד שבע-עשרה. לקיום משפחתו עסק בסנדלרות, בתיקון גגות, בכריתת עצים וכו', ושם גם התנסה לראשונה בכתיבת שירים. לאחר המלחמה שהו בני המשפחה זמן קצר בגרמניה, ובילו כשלוש שנים של המתנה קשה במחנות פליטים באוסטריה ובאיטליה. במסגרת זו עבר הכשרה חברתית-מקצועית ברוח סוציאליסטית שכונתה "הקיבוץ שבדרך", והזדמן לו לשוב לכתיבה ספרותית. עם הגיעם לארץ, בדצמבר 1948, בעוד הוריו שוהים במעברה בחדרה, נשלח לבסיס צה"ל בבית ליד. ב-1950 עבר להתגורר בעכו למשך כעשר שנים.
צפוני א' (פריגרזון, צבי הירש)
נולד בשפטובקה, פלך ווהלין, במשפחה מסורתית-משכילית ממוצא חסידי. מילדותו נחשף לספרות העברית והחל לחבר שירים וסיפורים. בעידודו של חיים נחמן ביאליק, שקרא את יצירותיו המוקדמות, נשלח על ידי הוריו ב-1913 ללמוד בגימנסיה "הרצליה" בתל אביב. חזר לביתו לחופשת קיץ ב-1914 ונאלץ להישאר שם עקב פריצתה של מלחמת "העולם" הראשונה. בגיל חמש-עשרה למד רוסית וסיים את בית הספר התיכון באודסה, שם השתלם גם בקונסרבטוריון (כינור) ובערבים בישיבתו של חיים טשרנוביץ. בהיותו באודסה הפך לבן ביתו של יוסף קלוזנר.
צמרת שמעון
נולד בתל אביב, גדל והתחנך בה ובאילת. למד ספרות ופילוסופיה במסגרות אקדמיות שונות כתלמיד שלא מן המניין, בהן אוניברסיטת תל אביב. מ-1989 מנהל את "מכון אבני" לאמנות ולעיצוב. פירסם ארבעה ספרי שירה: "אני יודע שנעשיתי עיר גסה: שירים" (הקיבוץ המאוחד, 1976); "מרה שחורה" (1979); "לנקום בפרח" (1986); "לך, משורר בוגדני ומושחת" (1990).
צמח שלמה
נולד בעיר פלונסק, פולין. משחר נעוריו עסק בפעילות ציונית בעירו, עם חבריו הקרובים דוד בן-גוריון ושלמה לביא. עלה לארץ ישראל ב-1904 והיה מראשוני העלייה השנייה. עבד כפועל חקלאי במושבות יהודה והגליל, ובה בעת נכנס לפעילות ציבורית, והיה בחבורת המייסדים של תנועת "הפועל הצעיר" ב-1906. ב-1907 החל לפרסם בכתבי העת סיפורים ארץ-ישראליים. ב-1909 יצא ללימודים אקדמיים בצרפת. עד 1912 למד בסורבון בפריז ספרות ופילוסופיה וקנה לו מושגי יסוד באסתטיקה ובביקורת הספרות המודרנית, ששימשוהו בהמשך דרכו. מ-1912 למד חקלאות באוניברסיטת ננסי והוסמך ב-1914 כאגרונום. מחמת פרוץ מלחמת העולם הראשונה נמנע ממנו לשוב לארץ ישראל, ואת השנים הבאות עשה בפולין ובאודסה ועסק בהוראה, בכתיבה ובעריכה. ב-1921 שב ועלה ארצה. לימד חקלאות בבית הספר "מקווה ישראל" וניהל את מחלקת ההדרכה החקלאית של תחנת הניסיונות ברחובות. בד בבד היה פעיל בחיי הספרות, נמנה עם מקורביו של ביאליק והיה ממייסדיו ועורכיו הראשונים של השבועון "מאזניים" (1933-1929). ב-1933 הקים את בית הספר החקלאי "כדורי" ליד הר תבור וניהל אותו במשך ארבע שנים. ב-1937 התיישב בירושלים, ומאז ייחד את עיקר זמנו לעבודתו הספרותית.
צמח עדי
נולד והתחנך בירושלים, השלים לימודי תואר ראשון ושני באוניברסיטה העברית בירושלים, ולימודי דוקטורט באוניברסיטת ייל (1965). עם סיום הדוקטורט לימד במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטה העברית עד לפרישתו ב-2003. היה מופקד על הקתדרה ע"ש אחד העם. במהלך השנים כיהן בתפקידים שונים באוניברסיטאות צמרת אמריקניות, בהן הרווארד, ג'והנס הופקינס ואוניברסיטת קליפורניה בברקלי. ב-2005 לקה באירוע מוחי ומאז לא שב לאיתנו.
צמח עדה
נולדה באודסה. אביה הוא הסופר והמבקר שלמה צמח. עלתה ארצה עם הוריה ב-1921. החלה ללמוד בגימנסיה "הרצליה" בתל אביב, אולם משנקרא אביה לייסד ולנהל את בית הספר החקלאי "כדורי" למרגלות התבור עקרה עם הוריה לשם ב-1933, וסיימה את לימודיה בבית הספר "הריאלי" בחיפה ב-1937. באותן שנים היתה חברתו של יגאל אלון, תלמיד המחזור הראשון ב"כדורי". למדה באוניברסיטה העברית בירושלים, ולימים למדה גם בלונדון ובפריז. במלחמת העולם השנייה שירתה בצבא הבריטי. עבדה עשרות שנים כעורכת פרסומים במחלקת החינוך והתרבות לגולה של הסוכנות היהודית, ובמסגרת זו ערכה מאמצע שנות החמישים עד אמצע שנות השבעים את "אורות: דו-ירחון לענייני ספרות ותרבות".
צלקה דן
נולד בוורשה, פולין. במהלך מלחמת העולם השנייה נמלט עם משפחתו לברית המועצות. את תוואי נדודי המשפחה באותן השנים שיחזר לימים ברומן האפי ""אלף לבבות"" (1991; גרסה חדשה וערוכה בידי אלי הירש ראתה אור לאחר מותו של צלקה, ב-2008), כששלח את אחד מגיבורי הרומן, אלק צ'רניאק, להלך באותו המסלול עצמו. לאחר שנות נדודים בסיביר ובקזחסטן שבה המשפחה לפולין והשתקעה בוורוצלב. למד מדעי הרוח באוניברסיטה של ורוצלב, אך את החוויה המשמעותית שבמידה רבה עיצבה את דמותו כאמן חווה מחוץ לכותלי האוניברסיטה. חוויה זו זכתה לכינוי "תמורת הגלות" ונוסחה במסה ושמה "חובות הילדוּת", שנכללה בקובץ המסות הראשון של צלקה, "סימניות" (1987).
ציפר בני
נולד בתל אביב, למד בתיכון "עירוני י"' ("אליאנס"). בשנים 1970-1973 למד ספרות צרפתית ומדעי המדינה לתואר ראשון באוניברסיטת תל אביב במסגרת העתודה. עם סיום לימודיו התגייס לצה"ל ושירת במפקדת מנהל ההשתלמויות. לאחר מכן עבד כמזכיר מערכת הירחון "מאזניים". ב-1977 התקבל למערכת עיתון ""הארץ"" וב-1988 התמנה לעורך המוסף "תרבות וספרות". מ-2004 פירסם את הטור הביקורתי "הטלוויזיה של השבוע" ומ-2005 מפרסם את הבלוג "לא בבית ציפרנו", שבו הוא חושף את צדדיה המכוערים של החברה הישראלית, על הוולגריות והצביעות שבה. מפרסם מעת לעת רשימות מסע ממצרים, מירדן ומטורקיה.
ציפור אסף
נולד בישראל. בעל תואר ראשון בתסריטאות מאוניברסיטת תל אביב, וזוכה מלגת יצירה "קרן אמריקה ישראל" ב-1990. את דרכו כתסריטאי בטלוויזיה החל ב-1992 כשהתמנה לתסריטאי הראשי של ערוץ הילדים. כשנה לאחר מכן יצר עם הבמאי איתן צור את סדרת הטלוויזיה המצליחה "החמישייה הקאמרית". בשנים 1999-2004 חבר שוב לאיתן צור ויחד יצרו את סדרת הטלוויזיה המצליחה "הבורגנים". ב-2001 היה חתן פרס אמנויות הבמה, קרן מפעל הפיס על שם מיכאל לנדאו. ב-2002 החל לעסוק בתרגום מחזות מן השפה האנגלית, שהוצגו על במות "הבימה", "הקאמרי" ותיאטרון חיפה. מהמחזות שתירגם: "מצב הדברים" ו"שמנה" לניל לביוט, "שלוש מסיבות" לאלן אייקבורן ו"המקום ממנו באתי" לדיוויד מאמט, שאותו תירגם עם משה נאור.
