ארכיונים: ערכים

קמחי אלונה

נולדה בלבוב, אוקראינה, כאלונה גייקלה. הוריה היו כימאים. אביה נפטר כשהיתה בת חמש. כשנה לאחר מותו ב-1972 עלתה משפחתה לישראל והשתקעה בקריית ביאליק. בגיל שלוש-עשרה עברה להתגורר אצל סבתה, וכעבור שנתיים עברה מקריית ביאליק לקיבוץ רמת יוחנן. לאחר שנה עברה לחיפה. סיימה בגרות חלקית והתגייסה לנח"ל. עם שחרורה למדה ב"בית צבי" ושיחקה בסרטים ובתיאטרון. קריירת המשחק שלה נמשכה בשנים 1993-1985.

קלישר הזז בלהה

סופרת נולדה בתל אביב. סיפוריה הראשונים פורסמו בכתבי העת "מאזניים" ו"ב. הסופר", ומאוחר יותר כונסו בספרה "איש ואישה וסיר לחץ" (מעריב, 1995). הספר מכיל "סיטואציות קיומיות מגוונות של אנשים קטנים ותמימים שמזדמן להם […] להמריא אל מעבר לבנאלי ולנגוע בפנטסטי, המעניק לשגרת ימיהם האפורים גוונים עזים ומיוחדים" (מירן, 1995). כך לדוגמה מתוארים חייו של זקן גלמוד עם יצור(ים) דמיוני(ים) בשם ארתור ("הזכיה של ארתור"), ומסעה של אישה אחר סיר לחץ מושלם שיפתור את כל מצוקותיה הרגשיות והזוגיות (""איש ואישה וסיר לחץ"").

קלינסקי איתן

נולד בפתח תקווה למשפחה דתית ממייסדי המושבה, דור שישי לילידי הארץ מצד אביו. אמו עלתה כנערה מפולין. למד ב"מקווה ישראל". מנעוריו היה פעיל בתנועות נוער שמאליות, תחילה ב"השומר הצעיר" ואחר כך בבנק"י. הצטרף למק"י, אבל נטש אותה ב-1964. את שירותו הצבאי עשה בנח"ל. אחרי הצבא שימש כמורה, והשלים את לימודי ההוראה תוך כדי עבודתו (1962). היה מנהל בית ספר לחינוך מיוחד בהוד השרון (1974-1968). בשנים 1984-1981 למד באוניברסיטת חיפה מקרא ולשון עברית והשלים שם את התואר הראשון. לאחר מלחמת יום כיפור עבר עם משפחתו לקריית שמונה. במשך כעשרים שנה הורה במכללת "תל חי" ובסמינר למורים בצפת.

קליין אדלינה

נולדה בעיר קלוז', רומניה, להורים ניצולי שואה. ב-1958 עלתה ארצה עם בני משפחתה. גדלה בנהריה ובירושלים. מ-1973 עבדה במגוון תפקידים במשרד החינוך. למדה בחוג לתקשורת ובבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים. את ספר שיריה הראשון, "הבעות", הוציאה ב-1980 (הוצאה עצמית). לאחר מכן ראו אור ספריה "בחלוף" (1983); "ארגזים" (1987); "ענני שקדיות" (1994); "עצי האקץ" (2003); "ריקוד הצרצר" (2009); "שמש חומות" (2009), שבו שיריה העבריים פורסמו לצד תרגומיהם לאנגלית. במרוצת השנים פורסמו שיריה בכתבי העת "פסיפס", "מבוע", "האומה", "מאסף ירושלים", "מאזניים", "בת קול" ועוד. שיריה תורגמו לאנגלית, לערבית, לרומנית ולרוסית וכונסו באנתולוגיות בינלאומיות. השתתפה בפורומים ובפסטיבלים בינלאומיים לשירה, וזכתה בהם בשורה של פרסים ואותות ציון. ב-2004 העלתה מופע יחיד, "שבילים משתלבים ברוח", שהוצג ברחבי הארץ.

קלוזנר יוסף

נולד בעיירה אוֹלְקֶנִיקִי, פלך וילנה. ב-1885 עבר עם משפחתו לאודסה, ובגיל צעיר נכנס לפעילות בתנועת "חיבת ציון" ובאגודות לטיפוח הדיבור העברי. בשני תחומים אלה, דרכי הפעילות הציונית והעברית המחודשת, פירסם את מאמריו הראשונים (1893), וזמן קצר לאחר מכן הופיע חיבורו הראשון בביקורת הספרות, חוברת הספד והערכה על י"ל גורדון (1894). בשנות נעוריו באודסה נרקמה ידידותו האמיצה עם המשורר שאול טשרניחובסקי, שנמשכה כל ימי חייהם. בשנים 1902-1897 למד באוניברסיטת היידלברג, ובד בבד עם רכישת השכלה מגוונת ביסס את מעמדו כמבקר בולט של הספרות העברית הצעירה. בתחילת 1903 נתמנה לעורך הירחון החשוב "השילוח" במקום מייסדו אחד העם, ושימש בתפקיד זה כל ימי חייו של הירחון – עד 1919 ברוסיה ועד 1926 בארץ ישראל.

קלוזנר יהודה אריה

נולד באודסה, רוסיה (היום אוקראינה). רכש השכלה תיכונית ואוניברסיטאית בווילנה. ב-1942 סיים לימודי תואר שני באוניברסיטה העברית בירושלים, וב-1958 השתלם באוניברסיטת לונדון. בן אחיו של חוקר הספרות יוסף קלוזנר, ואביו של הסופר עמוס עוז. דמותו מופיעה ברומן האוטוביוגרפי של עוז, "סיפור על אהבה וחושך". במשך שנים רבות היה מעובדי הספרייה הלאומית בירושלים, ובין השאר ערך את הביבליוגרפיה של כתבי מנדלי מוכר ספרים למפעל הביבליוגרפיה העברית.

קלדרון נסים

נולד בתל אביב. בנערותו היה פעיל בברית הנוער הקומוניסטי. ב-1965 התגייס לגרעין הנח"ל של התנועה ושירת בקיבוץ יד חנה. בשנה זו פירסם שלושה מאמרים על שירתו של אמיר גלבע במוסף הספרות של "קול העם", שחשפו בפני ציבור הקוראים את קולו הביקורתי. בעקבות הפרסום הוזמן על ידי גבריאל מוקד ודן מירון להמשיך ולפרסם את ביקורתו בכתב העת "עכשיו".

קישון אפרים (הופמן, פרנץ)

נולד בבודפשט. לימים, לאחר שהפך לסופר הונגרי, שינה את שמו לפרנץ קישהונט. כשעלה לארץ ב-1949, שינה פקיד העלייה את שמו לאפרים קישון, ובשם זה הוא ידוע בארץ ובעולם. גדל בסביבה מתבוללת כנער הונגרי לכל "דבר". התזכורת היחידה ליהדותו היתה ציון הדת היהודית בתעודת הזהות שלו. בתקופת מלחמת העולם השנייה, לאחר שהונגריה נכנסה למלחמה, נלקח למחנה עבודה בסלובקיה. הוא שרד את צעדת המוות לעבר המחנה, ולבסוף הצליח לברוח ממנו. הוא חזר לבודפשט ומצא שם את משפחתו במחבוא. בעזרת תעודות מזויפות ושכן אציל נפש הצליחה המשפחה להסתתר עד לסיום המלחמה. בתקופת השלטון הסטליניסטי בהונגריה הצליח להתפרנס מכתיבה עיתונאית בעיתון סאטירי שהיה מגויס לטובת המשטר הקומוניסטי. אבל עבודתו, שנראתה לו שקרית, גרמה לו רגשות תסכול ומחנק כסופר וכעיתונאי. בהזדמנות הראשונה שהזדמנה לו ברח עם רעייתו דרך סלובקיה, ובאיטליה עלה על הספינה "גלילה", בעזרת "ארגון הבריחה", והגיע לישראל. מעברת "שער העלייה" ליד חיפה היתה תחנתו הראשונה. משם עבר לקיבוץ כפר החורש, שבו עבד בין השאר כסניטר.

קירש אולגה

נולדה בעיירה קטנה בלבה של דרום-אפריקה לאב ממוצא ליטאי ולאם יהודייה דרום-אפריקנית. שפת הוריה היתה יידיש, אך היא עצמה התחנכה במקביל בבתי ספר ששפתם אנגלית ואפריקאנס – שפת האפריקאנרים, ובהמשך שפת השלטון הלבן בתקופת האפרטהייד. בבגרותה למדה אנגלית ואפריקאנס באוניברסיטת וִיטְוָוטֶרסראנד ביוהנסבורג.

קינר (קיסינגר) גד

נולד בתל אביב למשפחה יוצאת גרמניה. למד בתיכון "עירוני א"'. החל לפרסם שירים כבר כתלמיד תיכון ב"מעריב" לנוער. במרוצת השנים פורסמו שיריו בעתון 77, גג, עלי שיח, הליקון, "מאזניים", קשת החדשה, במוספים ספרותיים, באתרי אינטרנט ובאסופות ספרותיות. מבחר משיריו נכלל באנתולוגיה בשפה האנגלית של איגוד המשוררים הבינלאומי (2012). שיריו תורגמו לערבית על ידי המשוררת הפלסטינית רים ג'נאיים והופיעו בכתב עת המתפרסם בביירות. עד כה ראו אור ארבעה ספרי שירה פרי עטו. על ספרו "הפרעות קשב" (ספרא, 2010) זכה בפרס אס"י (פרס איגוד כללי של סופרים בישראל). בראשית דרכו חיבר גם מחזות ותסכיתי רדיו, ובהם "הפואמה על מוסד רוזנוולד" ו"המגדל הנוטה אל צידו", שזכה בפרס "קול ישראל" (1968), תורגם לכמה שפות ושודר בארצות שונות.