רוזנבלום עמליה
נולדה בניו יורק וגדלה ביפו. בגיל שמונה-עשרה נסעה לניו יורק והתגוררה שם שתים-עשרה שנים, שבמהלכן השלימה תואר ראשון בפילוסופיה ובאנתרופולוגיה, תואר שני באנתרופולוגיה תרבותית ותואר שני נוסף בפסיכולוגיה. כתבה עבודת דוקטור בנושא הגירה ומחלות נפש במסגרת לימודיה באוניברסיטת ניו סקול, ניו יורק. עבדה כתסריטאית וכמפיקה של סרטים. לימדה באוניברסיטת ניו סקול ובבית הספר לאמנות "מנשר" בתל אביב. כמו כן משמשת יזמית וראש מחלקת תוכן בחברת הסטארט-אפ "מגה-לרנינג". היא בתם של העיתונאי והסופר אדם ברוך והצלמת אריאלה שביד.
רוזנאו פיליפ
נולד בסביאבודזיצה, פולין, ועלה ארצה ב-1957. גדל והתחנך בהרצליה. קיבל תואר ראשון במתמטיקה שימושית (1969), תואר שני במדעי ההנדסה (1971) ותואר דוקטור בהנדסה (1976), שלושתם באוניברסיטת תל אביב. פרופסור למתמטיקה שימושית באוניברסיטה זו.
רוזן רועי
נולד ברחובות. למד פילוסופיה וספרות השוואתית באוניברסיטת תל אביב ואמנות חזותית בניו יורק. עומד בראש התוכנית ללימודי המשך באמנות במדרשה ב"בית ברל", מלמד אמנות באקדמיה לאמנות "בצלאל" בירושלים. חבר מערכת בכתב העת "סטודיו".
רוזובסקי מירי
נולדה בירושלים וגדלה בה. למדה ספרות ותיאטרון באוניברסיטה העברית בירושלים ותסריטאות בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סם שפיגל. עבדה כעיתונאית ב"מעריב" ובמערכת החדשות של ערוץ 2, וכתבה תסריטים עבור ערוץ הילדים וזכיינית ערוץ 2 "טלעד".
רודריגז אריה
נולד באלכסנדריה, מצרים. ב-1957 עלה עם משפחתו ארצה. גדל והתחנך בבאר שבע. החל לפרסם סיפורים קצרים ב-1972. ב-1974 זכה בפרס על שם ראובן ואלנרוד על סיפורו "גן האגמים״. הסיפור כונס עם סיפורים נוספים בספרו הראשון, הנושא את אותו השם (אגודת הסופרים העבריים, 1977). בספר שנים-עשר סיפורים העוסקים בדמויות בודדות ומיוסרות המנסות למצוא את מקומן בעולם פרוע, גס וחומרי.
רובינשטיין בלהה
בתם של ילידי הארץ ציפורה לבית גרינפלד, דור שמיני בארץ, והסופר יהושע בר-יוסף, דור שישי. אחות לסופרים יוסף ויצחק. למדה לתואר שני ושלישי באוניברסיטת בר-אילן. עסקה רבות בניתוח יצירתו של אביה דרך מתודיקה של ספרות השוואתית, החל בעבודת הדוקטור שלה מ-1990, "קבלה ופואטיקה ביצירת בר-יוסף ובשביס-זינגר", ועד ספרה "חדות החיים מול חמדת המוות" (1999), ניתוח עיוני של "עיר קסומה" – הרומן שכתב אביה – תוך השוואתו לרומנים אחרים מספרות העולם. בריאיון עמה התייחסה למוטיבציה המחקרית שלה: "כבת, אבא לא הסכים לקבל ממני ביקורת, אבל מהחוקרת הוא לא יכול היה להתעלם" (נגב, 2000).
רובינשטיין אמנון
שר החינוך בממשלת יצחק רבין השנייה ובממשלת שמעון פרס. חתן פרס ישראל למשפטים בשנת תשס"ו (2006). בעל תואר דוקטור למשפטים מטעם אוניברסיטת לונדון (1966). פירסם כמה ספרי עיון העוסקים בחברה הישראלית. בגיל שבעים וארבע, עם עזיבת החיים הפוליטיים, החל בכתיבת ספרים. בתחילת 2005 יצא לאור בהוצאת שוקן רומן הביכורים שלו, "השמיכה", שתת-כותרתו היא: "סיפורים מחוברים ונפרדים בגוף ראשון יחיד". הספר מתאר סיפורי חיים של דמויות ישראליות מימי טרום הקמת המדינה ועד התקופה שבה נכתב הספר. דרך העלילות השונות נפרשת יריעה רחבה העוסקת בנושאים המרכזיים של החברה הישראלית: עלייה, צבא, היחס לאחר, כיבוש, פיגועים ויחסים אישיים ומיניים מורכבים. בתחילת 2006 יצא לאור "כביש מספר חמש", רומן ובו תיאור מסע מן המרכז של החברה הישראלית אל שוליה. במוקד הספר דמותו של עורך-דין מכובד המתגלגל במסע לא צפוי אל ישראל האחרת, על דמויות השוליים המאכלסות אותה: מורה קבצן, טרנסג'נדרית, זונה, יהודי-ערבי, חסידי ברסלב ועוד. המפגשים השונים מובילים אותו להרהורים על חייו, משפחתו ומקומם של המקריות והגורל.
רובינה דינה
נולדה בטשקנט, אוזבקיסטן. אביה הוא הצייר איליה רובין. סיימה את לימודיה בבית הספר למוזיקה בקונסרבטוריון של טשקנט ב-1977. כיום מתגוררת במעלה אדומים. בעלה הוא הצייר בוריס קאראפלוב.
רובין ריבה
נולדה ביוהנסבורג ועלתה לארץ ב-1963 עקב התנגדותה למשטר האפרטהייד. כתבה באנגלית ותורגמה לעברית. פירסמה ספרי שירה, ספר לילדים ותרגומים לאנגלית של פרוזה ושירה ישראלית. שיריה וסיפוריה הקצרים ראו אור בישראל ובארצות דוברות אנגלית. לעברית תורגמו שישה קבצים: "קוטלי המשוררים" (1960); "אוושות של אש" (1984); "דיאלוג" (1992); "גבישי רוח" (2010); "הציפור של ביאליק" (2012); "קשר צלילים" (2013).
רדלר-פלדמן יהושע (ר' בנימין)
נולד בעיירה זבורוב, גליציה המזרחית. למד בחדרים ובבית המדרש ורכש השכלה כללית בכוחות עצמו. ב-1901 יצא לברלין ללמוד חקלאות והחל שם בפעילות ציונית. ב-1902 פורסם בשנתון "לוח אחיאסף" מאמרו הראשון, "רשימות קטועות", התומך בציונות נוסח הרצל כנגד זו של אחד העם. ב-1903 היה שותף בייסודו של הירחון "הקשת", ראשון בשורה ארוכה של במות ספרותיות שערך. ב-1906 יצא ללונדון וסייע לי"ח ברנר בהוצאת הירחון "המעורר" בשנתו הראשונה. במאמר בחוברת הראשונה של "המעורר" השתמש לראשונה בשם העט ר' בנימין, שנעשה לכינויו הקבוע. ב-1907 פירסם שם את מסתו הפיוטית "משא ערב" – קריאה לאחווה ולהתמזגות בין היהודים והערבים בארץ ישראל. באותה שנה עלה ארצה, עבד כפועל בפתח תקווה ולאחר מכן עסק בעבודות פקידות ובפעילות פוליטית, התיישבותית והומניטרית ענפה. היה מראשוני תל אביב ומראשוני קבוצת כנרת, המזכיר הראשון של גימנסיה "הרצליה", מיוזמי הקמתן של גימנסיה "רחביה" ושל שכונת בית וגן בירושלים, ממעודדי ההתיישבות בגוש עציון ובנגב, ממטפחי העלייה מתימן, ועוד כהנה וכהנה. ב-1925 היה ממקימיה של תנועת "ברית שלום", ערך את ביטאונה "שאיפותינו" ונעשה אחד מראשי הפעילים בה ובגלגוליה עד סוף ימיו. ברוח זו ייסד ב-1950 כתב עת מיוחד בשם "נר – דו-שבועון לאמת, לאהבה, לשלום, לצדק" שהוקדש בעיקר להוקעת מדיניותה של ממשלת ישראל כלפי הערבים מבית ומחוץ. בד בבד היה מראשי הדוברים של הציבור הציוני הדתי בארץ ישראל. מראשית ימיו בארץ היה מעורב ביוזמות ספרותיות ועיתונאיות שונות, החל במפעל התרגומים "יפת" מספרות העולם בימי העלייה השנייה, ועד הקמתו של היומון "הצופה" כביטאון הציונות הדתית. כתיבתו המסאית והפובליציסטית השופעת התפרסמה בבמות רבות ושונות באופיין, משבועון הפועלים "הפועל הצעיר" וביטאון אגודת הסופרים "מאזניים" ועד הירחון החרדי "ההד" שאותו ייסד ב-1926 וערך שנים רבות.
