ארכיונים: ערכים

אבן (בלומשטיין) יוסף

נולד בגרמניה. עלה ארצה ב-1939. עד אמצע שנות החמישים היה חבר קיבוץ חולתא. השלים את כל תאריו באוניברסיטה העברית בירושלים, וכיהן בה כפרופסור לספרות עברית.

אבן-חן (אדלשטיין) יעקב

נולד בפולין ועלה ארצה ב-1941. ממטפחי הספרות והשירה הדתית בישראל לאחר קום המדינה. גולת הכותרת של פעילותו הספרותית היא הוצאת כתב העת הספרותי-דתי ""מבוע"", ששימש במה ליוצרים יהודים-דתיים. חזונו היה "ליצור ספרות יפה דתית" (חמיאל, 1998), ומשלא מצא במה מתאימה בעיתונות התקופה ובהוצאות הספרים, ייסד ב-1963 את ""מבוע"".

אבישי מרדכי

נולד ביאמבול, בולגריה. עלה לארץ ב-1948. חי בקיבוץ בית אלפא ואחרי שירותו הצבאי עבר לתל אביב. תקופה קצרה עבד במס הכנסה, ואחר כך עבד שנים רבות בהסתדרות הציונית העולמית ובסוכנות היהודית. במסגרת זו ערך מסעות רבים וחקר קהילות יהודיות ברחבי העולם. ב-1980 אירגן והכין לעלייה את הקהילה היהודית בדאגסטן (קווקז). כמו כן הקים מסגרות חינוך יהודיות בטורקיה, בספרד, בפורטוגל ובבולגריה. החל לכתוב בגיל צעיר ופירסם רשימות ביקורת ברוב מוספי הספרות ובכתבי העת לספרות ("מאזניים", עתון 77). ערך שלושה ביטאונים בשפה הבולגרית.

אבי-שאול מרדכי

נולד בעיירה סולנוק, הונגריה, למשפחה דתית. למד בחדר ובישיבה, וכשעבר לבודפשט המשיך ללמוד בבית ספר אורתודוקסי ובסמינר דתי למורים. במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא ההונגרי. אחריה נמנה עם תומכיה של מהפכת הנפל הקומוניסטית ההונגרית בראשות בלה קון, ומאז דבק ברעיון הקומוניסטי. ב-1920 הוציא קובץ ראשון של "שירים ציוניים" בהונגרית. ב-1921 עלה ארצה, התיישב בירושלים ונמנה עם ראשוני התלמידים באוניברסיטה העברית בירושלים. עם עלייתו החל לעסוק בהוראה, ושימש כשלושים שנה מורה בבתי ספר דתיים בתל אביב וכן בכפר הנוער בן-שמן. בד בבד היה פעיל בשנות העשרים והשלושים בהתארגנויות פוליטיות שדגלו בפציפיזם ובפיוס יהודי-ערבי בארץ ישראל, ובראשן "ברית שלום" והליגה לזכויות האדם. זיקתו לקומוניזם ותמיכתו בברית המועצות העמיקו בימי מלחמת האזרחים בספרד ומלחמת העולם השנייה, ולא נחלשו גם כאשר התגלו זוועות הסטליניזם בשנות החמישים. עד שנותיו האחרונות היה פעיל בליגה לידידות יהודית-ערבית ובוועד השלום בישראל, עמד בראש הליגה לידידות עם ברית המועצות, והיה מזוהה עם המפלגה הקומוניסטית הישראלית ועם עיתונה "קול העם".

אביעזר (שטיינר) מרים

נולדה בקרלובץ, קרואטיה. את חינוכה הפורמלי החלה אחרי מלחמת העולם השנייה, בהיותה בת אחת-עשרה, בלובליאנה, סלובניה. עבדה כמורה ולמדה ספרות השוואתית באוניברסיטת לובליאנה. מ-1965 עבדה כרכזת תרבות וכמזכירת הנוער היהודי מטעם איגוד הקהילות היהודיות ביוגוסלביה. עלתה ארצה ב-1971 ולמדה בקורס למנהלי מרכזים קהילתיים. היתה ממייסדי המרכז הקהילתי בקריית היובל בירושלים, וכיהנה כחברת הנהלה באיל"ן. מ-1983 עבדה בארכיון "יד ושם" בתיעוד שואת היהודים בארצות יוגוסלביה לשעבר. משמשת חברת הוועדה לחסידי אומות העולם. בשנים 2007-2003 כיהנה כיו"ר התאחדות עולי יוגוסלביה לשעבר בישראל.

אבינור גיטה

 נולדה בווינה. ב-1939, אחרי סיפוח אוסטריה בידי הנאצים, נשלחה בגפה לארץ ישראל והוריה הצטרפו אליה לאחר חודשים אחדים. למדה באוניברסיטה העברית בירושלים, וכן בהולנד, ולימדה באוניברסיטת חיפה.

אבינועם (גרוסמן) ראובן

נולד בשיקגו. אביו, אהרון לייב גרוסמן, סופר ומורה, הקפיד שבביתו ידברו עברית. פרסומיו הראשונים היו שני קונטרסים, "מפי עולל" שכתב בהיותו בן עשר (1915), ו"אבים" שכתב בהגיעו למצוות. את לימודי הספרות והפדגוגיה סיים באוניברסיטת ניו יורק (1928) והתמסר להוראה ולכתיבה.

אביטוב ירון

נולד בחיפה. למד באוניברסיטת חיפה ספרות וסוציולוגיה. סיפוריו הראשונים התפרסמו ב"על המשמר" (1982). כותב גם בספרדית. שימש כעורך, כותב ומבקר בכלי תקשורת מקומיים וארציים וכן בירחוני מסע. ערך ספרים עבור הוצאות הספרים כרמל, גוונים וביתן. פירסם מאות מאמרים ותחקירים בספרות ותרבות, בפוליטיקה, בחברה, באנתרופולוגיה, בתחומי מסעות ועוד.

אֲבַיוּ שלמה

נולד באיזמיר, טורקיה, למשפחה ציונית. עלה ארצה עם הוריו ב-1949. תחילה שהתה המשפחה במחנה "שער העלייה", ולאחר מכן השתקעה בנס ציונה ובראשון לציון, שם עברו עליו נעוריו. את לימודי התיכון סיים בגימנסיה "הריאלית" בראשון לציון. מילדותו גילה נטייה לציור וצייר שנים רבות. למד לתואר ראשון במכון ללימודי אסיה ואפריקה באוניברסיטה העברית בירושלים. בעת לימודיו רכש גם שליטה בספרדית ובקטלונית. היה מורה לערבית ולספרות בבתי ספר תיכוניים. שימש גם כמזכיר ועד העדה הספרדית בירושלים. ב-1979 הצטרף עם משפחתו לקיבוץ געש, שם עבד כעשרים שנה בחקלאות והוסיף לכתוב ולפרסם משיריו. לפני פרישתו לגמלאות טרח בפענוח ובתרגום קורפוס גדול של המנוני כת הדוֹנְמֶה, כת שבתאית בטורקיה המקיימת אורח חיים דואליסטי עם מאפיינים מוסלמיים ויהודיים, במרכז שלמה מוסאייף לחקר הקבלה שבאוניברסיטת בר-אילן. כמו כן היה אחראי על ארכיוניהן ההיסטוריים של קהילות ישראל באימפריה העות'מאנית, בארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי.

אבידן דוד

נולד בתל אביב, ואת רוב שנותיו עשה בעיר זו. למד בגימנסיה "שלווה". בשנים 1954-1952 למד באוניברסיטה העברית בירושלים. בגיל צעיר התגלתה אצלו מחלת האסתמה, שגרמה לו התקפי חנק וליוותה אותו כל חייו. ב-1952 החל לפרסם שירים, בעיקר ביומון "קול העם", עיתונה של מק"י (המפלגה הקומוניסטית הישראלית), ואף הצטרף לתנועת הנוער של המפלגה, "בנק"י" (ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי). גבריאל מוקד היה הראשון שהבחין בכישרונו בעת שלמדו יחד בגימנסיה, והוא תמך שנים רבות ביצירתו ובכתיבה עליה. במקביל, אלכסנדר פן, שהיה העורך הספרותי של "קול העם", התרשם ממנו ועודד אותו. שיריו הראשונים הושפעו עמוקות מהפאתוס שבשירי פן ובתרגומי מיאקובסקי שלו, אבל כבר בשירים המוקדמים מורגשת גם היכרות עמוקה עם שירי שלונסקי, אלתרמן ובני דורם. עד מהרה התאכזב אבידן מהקומוניזם ומהשירה המגויסת, ופרש מ"בנק"י" ב-1953. זמן קצר עוד פירסם שירים של פאתוס סוציאלי מעורב בחרדה קיומית ב"על המשמר" המפ"מי ובשבועון "במאבק", אבל אחר כך ניתק את עצמו מן העולם הפוליטי והאסתטי של השירה המגויסת.