ארכיונים: ערכים

איזק חיים

נולד בפרנקפורט על המיין, גרמניה. הצעיר בעשרת הילדים במשפחה דתית אורתודוקסית. התחנך ברוח מסורת ישראל וקלט גם את הלשון ואת התרבות הגרמנית. בן חמש-עשרה עלה לארץ עם משפחתו והשלים את לימודיו בבית הספר התיכון "תחכמוני" בתל אביב. המשיך ללמוד בכוחות עצמו והיה בעל השכלה רחבה במדעי הרוח וידען בלשון העברית.

אידל שושנה

נולדה בבוקובינה, רומניה. עלתה ארצה עם משפחתה ב-1951. התחנכה חינוך דתי ולמדה ספרות עברית וכללית באוניברסיטת בר-אילן. כמו כן למדה ציור וציור אופנה. עסקה בהוראת ספרות ותנ"ך, ובהוראה למבוגרים. נשואה לפרופ' משה אידל, חוקר הקבלה והמיסטיקה היהודית.

איג-זקוב אליעזרה

נולדה בירושלים. למדה ספרות אנגלית, ספרות עברית ותנ"ך באוניברסיטה העברית בירושלים, וכן זמרה בלונדון ובישראל. בתו של אלכסנדר איג, מראשוני חוקרי הצמחים בארץ ישראל, ראש המחלקה לבוטניקה באוניברסיטה העברית ומייסד הגן הבוטני על הר הצופים.

אטלס יהודה

נולד וגדל במושב עין עירון. למד בבית הספר היסודי בכרכור ובגימנסיה בחדרה. שירת בחטיבת גולני. מאוחר יותר היה עורך ירחון הנוער "במחנה גדנ"ע". היה במשך שלושים וחמש שנים חבר מערכת "ידיעות אחרונות", בעיקר בתפקידי עריכה. במשך שמונה שנים כתב במוסף "7 ימים" מדור למבוגרים בשם "ילד גדול", שעסק בעיקר בספרות ילדים, בסופרים ובמאיירים לילדים. למד פילוסופיה ומזרחנות באוניברסיטת תל אביב. מתגורר בתל אביב, נשוי (בשנית) לצלמת רונית שני.

אטינגר עמוס

נולד בתל אביב. החל את דרכו המקצועית כשדרן ומפיק רדיו. הפיק כמה תוכניות רדיו שזכו לתהודה רבה. המשמעותית והמפורסמת בהן היא "אלו הם חייך" שהתבססה על תוכנית אמריקנית בעלת אותו השם. התוכנית, שאותה כתב, הפיק והגיש, הציגה בכל פעם אישיות מוכרת שהובאה אל התוכנית בהפתעה ופגשה אנשים מתקופות שונות בחייה. על בסיס תוכנית הרדיו המצליחה, עלתה לאוויר ב-1970 תוכנית הטלוויזיה "חיים שכאלה", שהיתה להצלחה גדולה והביאה לפרסומו של אטינגר, היוצר, המפיק והמגיש שלה. התוכנית שודרה במשך כשלושים שנה. במקביל לעבודתו בטלוויזיה עסק בעשיית קולנוע תיעודי, וסרטו "הנוודים באילת" אף נבחר לייצג את ישראל בפסטיבל הסרטים בברלין ב-1966. אטינגר כתב כארבע מאות שירים ופזמונים, שרבים מהם הולחנו והפכו פופולריים. על פועלו בתחום זה קיבל ב-2010 את פרס אקו"ם למפעל חיים.

אטינגר אסתר

נולדה בירושלים להורים שעלו מפולין לפני מלחמת העולם השנייה וגדלה בתל אביב. רוב בני משפחתה המורחבת נספו בשואה. קיבלה חינוך דתי בביתה, בבית הספר היסודי ובתיכון חרדי לבנות ברמת גן. אחרי שירות לאומי בקיבוץ למדה באוניברסיטה העברית בירושלים, והיא בוגרת החוגים לספרות עברית והיסטוריה של עם ישראל, ומוסמכת בית הספר לספרנות של האוניברסיטה.

אורנר אסתר

נולדה במגדבורג, גרמניה, להורים יהודים שהיגרו מפולין. ב-1939 עברה המשפחה מגרמניה לבלגיה, שם עברה עליה ילדותה. ב-1950 עלתה לארץ. למדה באוניברסיטה העברית בירושלים תואר ראשון בתרבות צרפת וחינוך מיוחד ובאוניברסיטת בר-אילן תואר שני בתרגום וספרות צרפתית. בשנים 1983-1963 חיה בפריז, שם החלה לכתוב בצרפתית. מ-1983 מתגוררת בתל אביב. נוסף לעיסוקה בכתיבה לימדה תרגום באוניברסיטת בר-אילן ושפה עברית בארץ ובצרפת.

אורן רם

סופר נולד בתל אביב, למד בגימנסיה העברית "הרצליה" ובמהלך לימודיו עבד בכריכייה של אביו. כשהיה בן חמש-עשרה זכה חיבור שכתב בפרס ראשון מטעם הנהלת הגימנסיה. הוא פנה לעיתון ""ידיעות אחרונות"", הציג את החיבור וביקש להתקבל לעבודה ככתב. עורכי העיתון לא התרשמו, והציעו לו משרה של שליח. לאחר שירותו הצבאי שב לעיתון, ובמקביל ללימודי משפטים מילא תפקידים של כתב צבאי, כתב לענייני חברה ושליח ""ידיעות אחרונות"" בארצות הברית. כשסיים את לימודיו הפך ליועץ משפטי של העיתון. לאחר מכן שב לעבודה עיתונאית כעורך המוסף היומי, ולבסוף כעורך המגזין השבועי "7 ימים". בתפקיד זה תרם רבות להפיכתו של ""ידיעות אחרונות"" לעיתון המוביל בישראל.

אורן מרים (ברגר, רותם)

נולדה ברוסיה. כשהיתה בת חמש עלתה לארץ עם אמה לאחר שאביה נרצח על ידי הקומוניסטים. למדה בגימנסיה העברית "הרצליה" בתל אביב ובסמינר "בית הכרם" למורים בירושלים. פירסמה ביקורות ספרות ותיאטרון בעיתונים "הארץ", ""מעריב"" ו"הבוקר" וחתמה עליהן בשם העט מרים אורן. תירגמה ספרות מאנגלית ומרוסית וערכה את ספר השירה של ימימה מילוא עם אורנה מילוא. על תרגומים אלה חתמה לפעמים בשם שושנה וודל, שם משפחתה מנישואיה הראשונים.

אורן (נאדל) יצחק

נולד באולן-אידה (ברוסית: ויירכנידינסק), בירת הרפובליקה הבורייט-מונגולית בסיביר. קיבל חינוך עברי ולאומי בבית אביו, יליד לטביה, שגלה לסיביר והיה שם מורה עברי וציוני. בשל רדיפות העברית חמקה המשפחה מברית המועצות לעיר חרבין בסין ב-1924, שם היה אורן חבר "בית"ר", למד בגימנסיה רוסית וכן למד במשך שנה בפקולטה למשפטים. מ-1936 חי בירושלים, למד באוניברסיטה העברית והתפרנס מעבודות פקידות שונות, תרגום ועריכה, וכן מסלילת כבישים עבור הצבא הבריטי בימי מלחמת העולם השנייה. הצטרף ל"אצ"ל" ושירת בצה"ל במלחמת העצמאות. ערך את "המגן", ביטאון צה"ל בירושלים, ועבד במשרדי הממשלה בתפקידים שונים, בהם כעורך כתבי מבקר המדינה. בשנים 1958-1948 היה בעל טור ב"ידיעות אחרונות" שעליו חתם בשם ל' דני. בשם זה חתם גם על הקובץ "עשור בחרוזים" (1958). תירגם יצירות מרוסית לעברית ומעברית לרוסית. ב-1960 היה ממייסדי השידור הקבוע ברוסית ליהודי ברית המועצות. מ-1972 נמנה עם עורכי האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית. זכה בפרס ראש הממשלה (1978, 1987), פרס ניומן (1989), פרס ז'בוטינסקי (1997) ופרס הנשיא (1999).