ארכיונים: ערכים

אלמגור דן

נולד ברמת גן וגדל ברחובות. בילדותו ובנעוריו כתב בכמה עיתוני ילדים ונוער. בשירותו הצבאי היה מעורכי העיתון "במחנה גדנ"ע". למד ספרות עברית לתואר ראשון ושני באוניברסיטה העברית בירושלים. כתב את עבודת הדוקטור על הסופר מ"י ברדיצ'בסקי באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA).

אלמגור גילה

נולדה בפתח תקווה. אביה, ששירת כשוטר במשטרה הבריטית, נרצח ארבעה חודשים לפני שנולדה, ואמה סבלה ממחלת נפש קשה. בגיל שלוש-עשרה נשלחה לפנימייה, שאותה עזבה בגיל חמש-עשרה, כאשר עברה להתגורר בתל אביב במטרה לעסוק במשחק, תחום שהפך לעיסוקה המרכזי.

אלכסין (גוברמן) אנטולי

נולד במוסקבה. למד במכון האקדמי ללימודי המזרח. אחד הסופרים הפוריים והמפורסמים בתחום הספרות לילדים ולנוער בברית המועצות לשעבר, שם זכה בפרסים רבים, ובהם פרס המדינה – הפרס הממלכתי האידיאולוגי המרכזי שניתן לאנשי תרבות ומדע. בשנים 1970-1989 שימש מזכיר איגוד הסופרים של הרפובליקה הפדרלית של רוסיה. ספריו נפוצו במיליוני עותקים ותורגמו לעשרות שפות. מספרי הילדים שכתב: "שלושים ואחד יום" (1950), שירי נוער; "סאשה ושורה" (1956); "סיפורים עליזים" (1961); "קוליה כותב לאוליה, אוליה כותבת לקוליה" (1965); "אחי מנגן בקלרינט" (1968); "סיפור מפחיד נורא", תורגם לעברית על ידי דוידה קרול (1969), סיפור מתח על ילדים שמבקרים במקום ההתרחשות של סיפור מתח אחר יחד עם מחברו, סופר מפורסם; "הנפשות הפועלות והשחקנים" (1974), סיפור על תיאטרון ילדים, שעבורו זכה בעיטור הנס כריסטיאן אנדרסן; "עץ תפוחים בחצר" (1976); "שלשום ומחרתיים" (1977), סיפור על מנצח ומנחה של מקהלת ילדים; "בעיות עם הלב" (1979); "הבריאים והחולים" (1982); "סלחי לי, אמא!" (1989); מהמחזות: "תלמידי כיתה י'" (1974); "בואו נלך לקולנוע" (1977), ועוד.

אלישע גבריאלה

נולדה, גדלה והתחנכה בירושלים. למדה בבית הספר היסודי "אליאנס" ובבית הספר התיכון "כרמייה" (רנה קאסן). למדה ספרנות במכללת "בית ברל" וכן במגמה להכשרת מורים בכירים ומטפלים ב"מכון וינגייט". 

אלירז ישראל

נולד בירושלים. בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים בספרות עברית ופילוסופיה ובעל תואר שני בספרות מאוניברסיטת תל אביב. במשך שנים רבות שימש מורה ומחנך בבית ספר תיכון וכן במכון "כרם" להכשרת מורים בירושלים. את דרכו הספרותית החל בתחילת שנות השישים בכתיבת פרוזה ומחזות. הרומן הראשון שכתב, "נדנדות-פח" (ספרית פועלים, 1963), זכה בפרס אקו"ם. שניים ממחזותיו – מורד ומלך (הועלה בתיאטרון העירוני חיפה ב-1968) ושלוש נשים בצהוב (הועלה בחאן הירושלמי ב-1973) – זכו בפרסים ראשונים מטעם המועצה לתרבות ולאמנות. בשנות השבעים חבר למלחין יוסף טל והחל לכתוב לבריות לאופרה, שהועלו על בימות "הארץ" והעולם (אשמדאי בהמבורג ב-1971, הגן בלונדון ב-1995 ועוד). בהדרגה זכה אלירז להכרה בינלאומית בתחום הלבריות לאופרה, ובשנות התשעים שימש כחבר במועצת "המכון העולמי לאופרה ולשירה" מטעם אונסק"ו בוורונה שבאיטליה.

אליעז רפאל

נולד בסופיה, בולגריה. אליעז, שנקרא בבולגריה רודולף ובפי מכריו רודי, היה הבן הבכור במשפחה. שנות ילדותו הראשונות עברו עליו בסופיה, ברחוב פוזיטאנו, שכונה גם "הרובע היהודי" ושימש מאוחר יותר רקע למחזור "שירים" שכתב על ילדותו. את לימודיו היסודיים סיים בבית ספר יהודי בעיר. הוא היה תלמיד חרוץ, אך יחסו לעברית היה שלילי בשל המורה לעברית שהתייחס אליו בגסות. בעת לימודיו בגימנסיה הקלאסית של סופיה התגלה כפוליגלוט (שולט בלשונות רבות) וכאוהב נלהב של הספרות הקלאסית, בעיקר של מחזות שקספיר. ביכורי שיריו בבולגרית התפרסמו בעיתון הגימנסיה ובכתב העת האוונגרדי "היפריון" (שאחד מעורכיו היה הבמאי היהודי י"מ דניאל, שלימים ביים בארץ הצגות של תיאטרון "המטאטא"). קשרי ידידות נוצרו בינו לבין המשורר הבולגרי הנודע ניקולאי חרלקוב, שהציג לפניו את השירה המודרנית. לאחר שתי שנות לימודים עזב את הגימנסיה בשל הערה אנטישמית של אחד המורים. עתה טיפח חלומות על הגשמה ציונית וכתב בבולגרית שיר על החלום הציוני.

אלימלך דרור

נולד, גדל והתחנך בפתח תקווה. למד בתיכון "אחד העם״. קיבל תואר דוקטור ברפואה באוניברסיטת בן-גוריון והתמחה בפסיכיאטריה. פסיכיאטר מומחה ופסיכותרפיסט.

אליהו אלי

נולד בתל אביב להורים שעלו ארצה מעיראק. אביו עסק בנגרות. גדל ברמת גן, שם גם סיים את בית הספר התיכון "בליך". שירת בחיל השריון. קיבל תואר ראשון בפילוסופיה יהודית ובספרות עברית מאוניברסיטת תל אביב. למד עריכה ותרגום במכללת "עלמא". השתתף במחזור 2004 של סדנת "הליקון" לכתיבת שירה. עובד ככתב ועורך חדשות ומאמרים בעיתון ""הארץ"" ובאתרי אינטרנט.

אליגון עפרה

נולדה בפולין. ב-1933 עלתה לארץ עם משפחתה והתגוררה בתל אביב, שם חיה כל חייה. שנים רבות שימשה כעיתונאית ב"דבר" וב"מעריב" וערכה את כתב העת "דבר" הפועלת. עסקה במגוון תחומים רחב: סיקור צבאי, סוגיות חברה וכלכלה, ראיונות עיתונאיים, פובליציסטיקה, אופנה ועוד. על עבודתה העיתונאית זכתה בפרס שלמה מרץ של מסדר ז'בוטינסקי (1969). ספרה הראשון, "מספר אחד נפגע", מגולל את סיפורו של הטייס ארנון לבנת שנפל עם מטוסו במלחמת ששת הימים. הספר ראה אור בהוצאת אל"ף ב-1970.

אליגון-רוז תלמה

בתם הבכורה של עפרה אליגון, עיתונאית, ואליק, שנפטר בהיותה בת שש-עשרה (עליו כתבה את השיר "לאבא שלי יש סולם"). לאחר שסיימה את בית הספר "תיכון חדש" נרשמה ללימודי תואר ראשון בפילוסופיה ובלשון עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. היתה מנהלת אמנותית ומפיקה בחברת התקליטים סי-בי-אס, ונמנתה עם מקימי "שלום עכשיו". למדה לימודי תעודה במחזאות באוניברסיטת תל אביב, ובבית הספר למוזיקה "רימון". יחד עם בעלה, יורם רוז, הקימה את הוצאת כנרת (שהתאחדה עם ההוצאות זמורה-ביתן ודביר), ורבים מספריה יצאו בהוצאה זו.