ארכיונים: ערכים

אשד אלי

נולד בגבעתיים. נכדו של הסופר יוסף זונדל וסרמן. בוגר המחלקה להיסטוריה באוניברסיטת בר-אילן, בעל תואר שני בתורת המידע וספרנות מהאוניברסיטה העברית בירושלים וכיום הוא דוקטורנט במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון.

אש שלום

נולד בעיירה קוטנו, פולין. למד בחדר ובישיבה ואחר התוודע אל ההשכלה ועזב את בית הוריו. בהיותו בן עשרים עקר לוורשה, הסתפח אל הקהילה היהודית הספרותית-אינטלקטואלית והיה בן בית בביתו של הסופר י"ל פרץ, שהיה אז מרכז הספרות העברית הצעירה בוורשה. את ספרו הראשון, אין א שלעכטער צייט ("בזמן רע"), פירסם ב-1902.

ארצי שירי

נולדה  וגדלה ב"תל אביב". בתו של המלחין והזמר שלמה ארצי ונכדתו של יצחק ארצי, מראשי המחתרת הציונית ברומניה במלחמת העולם השנייה ולימים אחד ממנהיגי המפלגה הליברלית בישראל, חבר כנסת וסגן ראש עיריית "תל אביב". למדה בבית הספר היסודי "צהלה" ובתיכון ע"ש תלמה ילין בגבעתיים במגמת התיאטרון. אחרי השירות הצבאי שהתה שנה בפריז, ובשובה למדה ספרות כללית ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים וקולנוע בבית הספר לקולנוע ע"ש סם שפיגל. ב-1994 החלה לפרסם סקירות על ספרים בעיתונות, תחילה במקומונים "זמן "תל אביב"", "כל "העיר"" ו"תל אביב", לאחר מכן כמבקרת הספרים הקבועה של "העיר" (2001-1998), במוסף לספרות של "ידיעות אחרונות" ובמוסף "ספרים" של ""הארץ"". נשואה לשחקן יפתח קליין.

ארנון יוחנן (וילי, ארנולד)

נולד בשווייץ כנוצרי פרוטסטנטי. נכדו של כומר ומצאצאיו של המלך קארל הגדול. בגיל שש-עשרה החל להתקרב ליהדות ואף שימש כמדריך בתנועת הנוער "בני עקיבא" בבאזל. בגיל עשרים עבר גיור בעיר זו, בפיקוחו של הרב אדלר, רבה של הקהילה. בגיל עשרים ושתיים עלה לישראל ונישא ליעל, בת למשפחת רבנים מאלכסנדריה, מצרים.

ארן זלמן (אהרונוביץ', זיאמה)

נולד באוקראינה והתחנך חינוך מסורתי-דתי. למד בחדר ובכמה ישיבות, באקדמיה למדעים (1920) ובמכון לחקלאות בחרקוב (1923-1921). עסק בהוראת מדעי החברה (1923-1918) והיה פעיל בענייני ציבור יהודיים. עלה ארצה (1926) לאחר שחצה בחשאי את הגבול בין רוסיה ללטביה. מילא תפקידים שונים במוסדות ההסתדרות. נבחר לכנסת הראשונה מטעם מפא"י וכיהן בה עד לפרישתו (1969). היה מזכיר מפא"י (1951-1948) ויו"ר ועדת החוץ והביטחון. מונה לשר החינוך והתרבות (1960-1955, 1969-1963). ראה בתפקידו זה ההישג החשוב ביותר של פעילותו הציבורית. הקים מוסדות חינוך רבים: גני ילדים, פנימיות ומכללות, וקבע את לימודי "התודעה היהודית". יזם את הקמת המתנ"סים (1969) והנהיג רפורמות חשובות במבנה החינוך – הקמת חטיבות ביניים והארכת חינוך החובה. נחשב לאחד משרי החינוך המשפיעים ביותר. 

ארליך דוד

נולד ברמת גן. היה חבר מערכת של השבועון לנוער "חמצן" ובעל טור סאטירי בעיתון הנוער "במחנה גדנ"ע". לאחר סיום שירותו הצבאי היה כתב בעיתון "דבר" בשנים 1983-1984 וכתב מוסף "הארץ" בשנים 1986-1989. היה כתב ומפיק ב"קול ישראל". למד בלשנות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. פעיל בקהילת הלהט"ב וב-1986 נמנה עם מייסדי הוועד הישראלי למלחמה באיידס. ב-1994 ייסד את "תמול שלשום" – מסעדה, בית קפה וחנות ספרים בשכונת נחלת שבעה בירושלים. במקום מתקיימים אירועי ספרות ומוזיקה, והוא נחשב לפנינת תרבות ירושלמית.   

אריכא עמוס

נולד בתל אביב. בנו של הסופר יוסף אריכא. למד בתיכון "שלווה", ואחר כך למד ציור בתל אביב ובאקדמיה לאמנויות בראוונה, איטליה. הופיע על בימות כשחקן מגיל שש-עשרה. למד משחק בניו יורק בסטודיו של לי שטרסברג. שיחק ב"הבימה", "האהל", "הקאמרי" ו"זירה". ייסד עם שייקה אופיר וזיוה רודן את "תיאטרון הפנטומימה" במסגרת תיאטרון "הקאמרי".

אריכא (דולגין) יוסף

נולד בעיירה אוליבסק, אוקראינה, והתחנך ב"חדר מתוקן". סיפוריו הראשונים פורסמו ב"הכוכב", בעריכת אהרן לובושיצקי (ורשה, 1923), עוד בהיותו תלמיד הגימנסיה העברית בקובל. ב-1925 עלה לארץ ועבד כפועל בבניין, בכבישים ובחקלאות. סיפורו הראשון שפורסם בארץ היה "קדחת" ("דבר", 1926). בשנים 1932-1929 הצטרף למשפחתו בארצות הברית ולמד שם ספרות אנגלית. ב-1933 חזר לארץ ועבד בעיריית תל אביב, תחילה כמזכיר המחלקה הווטרינרית, אחר כך כעורך בספרייה העירונית "שער ציון" ובהמשך במחלקת ההסברה של העירייה. היה חבר בארגון "ההגנה". מהפרסים הספרותיים שקיבל: פרס ברנר (1960). ספריו הופיעו במהדורות חוזרות ובכינוסים אחדים, למשל "כתבים – מבחר סיפורים" במלאות לו שישים (1967) ו""ילקוט סיפורים"" עם מבוא, הסברים וביבליוגרפיה מאת יוסף אורן (1982). כתב גם לילדים. ערך את הירחון "הקורא הצעיר" והיה מעורכי "אנך" (1954). ערך אנתולוגיות חשובות, בהן "דפדפת לספרות עברית" (1942, עם יצחק עגן); "גיבורים" "במערכה" (1955); "יפו, מקראה היסטורית-ספרותית" (1957); "תל-אביב, מקראה היסטורית-ספרותית" (1959); "סיפורים עבריים מחיי הערבים" (1963). יצירותיו תורגמו לכמה שפות. בנו הוא הסופר והאמן עמוס אריכא.

אריאלי קובי (יעקב)

נולד בירושלים. בוגר החינוך החרדי. פרץ את דרכו ללב התקשורת הישראלית עם ייסוד הניוזלטר הסאטירי "אפעס" ב-2000, שהפך ב-2004 למדור הסאטירה הקבוע של ""הארץ"", ואז פרש ממנו. היה בעל טור ב"מעריב" בשנים 2004-2010 ולאחר מכן עבר לכתוב ב"גלובס". הנחה בטלוויזיה את התוכניות "הפשקוויל", "המהפכנים" ועוד. הנחה ברדיו את התוכנית "ציפורי לילה". מגיש קבוע בתוכנית הרדיו "המילה האחרונה" לצד עירית לינור. מעלה מופעי סטנד-אפ.

אריאלי נחום

נולד בירושלים. בנו של הרב יצחק אריאלי, מגדולי רבני ירושלים שכיהן כראש ישיבת "מרכז הרב". התחנך בישיבת "פוניבז"' בבני ברק ובישיבת "חברון" בירושלים. ב-1976 הגיש את עבודת הדוקטור שלו, "משנתו הפילוסופית של ר' שמעון בן צמח דוראן הרשב"ץ". כיהן כמרצה בכיר לפילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן. משנות השישים פירסם שירים, סיפורים ורשימות בנושא יהדות בעיתונות הדתית. בשנות השמונים פירסם סיפורים בכתבי העת לספרות "זהות", "פרוזה" ו"מבוע". פירסם שלושה ספרי מחקר, מסה פילוסופית, שישה רומנים ומחזה אחד.