בז'רנו מאיה
נולדה בקיבוץ אילון. למדה ספרות ופילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן וספרנות באוניברסיטה העברית בירושלים. עובדת בספריית "שער ציון" בבית אריאלה. עסקה גם בהדרכת סדנאות שירה. מרכז עשייתה הוא שירה, אך כתבה גם פרוזה (למבוגרים ולילדים) ודרמה ועסקה בתרגום.
בורשטיין דרור
נולד ב"נתניה", גדל ולמד שם בבית ספר יסודי ובתיכון. לאחר שירותו הצבאי למד משפטים וקיבל תעודת עורך-דין (1996), אך לא עבד במקצוע ופנה ללימודי ספרות. קיבל תואר דוקטור מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים (2002). נושא עבודת הדוקטור: "המרחב בפרוזה של יעקב שבתאי". בשנים 2008-1996 היה עורך תוכניות ב"קול המוסיקה", אוצר תערוכות וכותב ביקורות ב""הארץ"" ובכתב העת לאמנות "סטודיו". כמו כן לימד באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת תל אביב ובמכללת "עלמא". מפרסם מסות ורשימות ביקורת על ספרות, אמנות, משפט ופוליטיקה בעיתונות הכתובה ובאתר האינטרנט שלו, "מתחת לשולחן". עורך ספרותי של ספרי שירה ופרוזה. ב-2013 יצא לאור ספרו "שאלות בספרות" העוסק בסוגיות בספרות, בשירה ובאמנות. הוא אקטיביסט ספרותי הנושא תרומה משמעותית לשדה הספרות הישראלית על תחומיו השונים.
בורלא יהודה
נולד ב"ירושלים" למשפחה ספרדית המושרשת בארץ דורות רבים, שהוציאה מקרבה רבנים, דיינים ומחברים לא מעטים. למד בחדר, בבית המדרש ובישיבה והוסמך לרבנות. כבן שמונה-עשרה החל ללמוד בבית המדרש למורים של חברת "עזרה", ומ-1910 עסק בהוראה ב"ירושלים". במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא הטורקי כמתורגמן. בשנים 1922-1919 שימש שליח ההסתדרות הציונית בדמשק וניהל שם את בתי הספר העבריים. לאחר מכן עסק בהוראה בזכרון יעקב (1927-1923), בבית הספר "הריאלי" בחיפה (1930-1928) ובבית הספר ע"ש אחד העם בתל אביב (1944-1933).
בוקשטיין איליה
נולד במוסקבה. בילדותו היה מרותק שנים אחדות למיטת בית חולים בשל מחלה קשה והרבה בקריאה. למד במכון האקדמי לעובדי ספריות, התעמק בפילולוגיה, בפילוסופיה ובאמנויות, ובסוף שנות החמישים התקרב לחוג האוונגרדיסטים המוסקבאים. במקביל לניסיונותיו הראשונים בשירה, היה פעיל בתנועת ההתנגדות האזרחית בתקופת ההפשרה האנטי-סטליניסטית. באוגוסט 1961 נעצר עם צעירים נוספים על ידי שירותי הביטחון לאחר שקרא שירים ונאם בכיכר מיאקובסקי על הצורך בשינויים במדינה. הוא נידון לחמש שנות מחנות עבודה במורדוביה, ולאחר מכן נכלא לשנה נוספת בבית חולים לחולי נפש. כל אלה פגעו קשות בבריאותו הרופפת בלאו הכי. ב-1972, לאור איום של מאסר נוסף, עזב את רוסיה ועלה לישראל. הוא חי בדירה צנועה ביפו והתקיים מקצבת נכות.
בוצ'ן יעקב
נולד באוסטריה להורים ניצולי שואה ששרדו את אושוויץ. אביו היה בזונדר קומנדו ואיבד אישה. אמו, שאיבדה בעל, היתה במשך שנתיים מזכירתו של יוזף מנגלה, הרופא הידוע לשמצה. הוריו נישאו במחנה מעבר באוסטריה ושם הוא נולד. בגיל שנתיים עלה לארץ, גדל והתחנך בתל אביב, תחילה בשכונת שפירא ולאחר מכן בנחלת יצחק. ההורים ירדו מ"הארץ" לקנדה, ושם חיו עד סוף ימיהם. בוצ'ן למד בבית ספר תיכון "ויצ"ו תל אביב" אמנות שימושית וגרפיקה (1964-1960).
בוסי דודו
נולד וגדל בשכונת התקווה בתל אביב. בבגרותו ניהל את המסעדה של משפחתו בשכונה. בשנים 1996-1993 למד בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין. לאחר כמה שנים של עיסוק בתיאטרון החליט לפנות לכתיבה, תחילה כתיבה עיתונאית. בשנים 2006-2004 פירסם טור שבועי בשם ""בסמטאות"" במקומון "העיר" (אסופה של הטורים הללו ראתה אור בספר "בסמטאות", 2008). כמו כן פירסם מאמרים וסיפורים קצרים במגזינים ובעיתונים.
בוסאק (בוסק) מאיר
נולד בקראקוב, פולין. למד תורה ב"חדר" ובבית ספר תיכון "תחכמוני". בשנים 1935-1931 למד במכון ללימודי היהדות אצל פרופ' מאיר בלבן בוורשה, וחקר את תולדות היהודים בקראקוב. עם פרוץ המלחמה נלקח לגטו קראקוב, ומשם הועבר למחנות שונים, בהם מחנה פלאשוב, מחנה הריכוז אושוויץ והעיירה בריניץ, משם ניצל על ידי אוסקר שינדלר. ב-1949 עלה לארץ והיה למורה בבית ספר תיכון ברחובות.
בונים (בִּינֶם) הלר
נולד בוורשה, למד בחדר ובישיבה. החל לפרסם בראשית שנות השלושים. חבר לחוגים קומוניסטיים והחל לכתוב שירה פרולטרית. ב-1932 הופיע בוורשה ספרו הראשון, "אין אומרו פון טעג" ("בסער הימים"). בשנים 1939-1937 שהה בפריז כמהגר בלתי חוקי. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט לברית המועצות, שם המשיך את פעילותו הספרותית. ב-1948 חזר לפולין והיה מהדמויות הבולטות בזירה של ספרות יידיש שם לאחר מלחמת העולם השנייה. ממפעליו: ערך את האנתולוגיה "דאָס ליד איז געבליבן" ("השיר נותר", ורשה, 1951), שבה התפרסמו לראשונה יצירות מן המחנות והגטאות של סופרי יידיש שנספו בשואה.
בונדי רות
נולדה בפראג. עד כיבוש צ'כיה על ידי הנאצים סיימה עשר שנות לימוד. לאחר הכיבוש, ב-1942, גורשה לטרזין, לאושוויץ-בירקנאו ולברגן-בלזן. לאחר שובה לפראג ב-1945 עבדה כמתרגמת וב-1948 עלתה ארצה. בתום שירותה הצבאי עבדה כקופאית ולמדה באולפן לעברית. בשנים 1983-1951 עבדה כעיתונאית, תחילה בעיתון לעולים חדשים "אמר" ואחר כך ב"דבר" וב"דבר" השבוע, שם כתבה שנים רבות טור סאטירי אישי בשם "יהיה טוב", שכונס ב-1962 לספר בעל שם זהה ויצא בהוצאת יבנה. ב-1969 פורסם ספר ההומורסקות שלה, "חצי נחמה". "לפתע בלב המזרח" (1975) הוא ספר מסות על החיים בישראל בשנות השישים והשבעים. ב-1992 פורסם ספרה "מדריך לכתיבה עיתונאית". כתיבתה כעיתונאית וכמסאית מתאפיינת בהומור ובאופטימיות.
בולסלב (לוי) נטי
נולדה בעיר בולסלב שבחבל הסודטים, צ'כיה. אביה היה רב. ב-1936 השתקעה המשפחה בפראג. עלתה ארצה ללא הוריה, במסגרת "עליית הנוער" (1939), ולמדה עם קבוצת נערות בבית הספר החקלאי ע"ש חנה מייזל בנהלל. הוריה ומשפחתה נספו בשואה.
