ארכיונים: ערכים

בן-אמיתי לוי

נולד בליאכוביץ, רוסיה הלבנה. אביו היה צייר-צלם חובב ובעל בית מסחר לספרים. אמו היתה ממשפחת ויסוצקי, שהיתה מראשוני "חובבי ציון" במוסקבה. את חינוכו העברי קיבל ב"חדר מתוקן" ואצל מורים פרטיים. למד בבית ספר עממי רוסי ובבית ספר תיכון בעיר ניסביז'ש, לשם עברו הוריו בתקופת מלחמת העולם הראשונה. מ-1917 היה פעיל ב"צעירי ציון" וב"החלוץ" בניסביז'ש. בקיץ 1920 עזב את העיר עם קבוצת חברים, ואחרי נדודים ותלאות הגיעו לחוף יפו. תחילה עבד כפועל חקלאי במושבות, ואחר כך בסלילת כבישים וכפועל בניין בתל אביב ובבלפוריה, אבל הוא שאף לחיי קבוצה, ובחיפושיו שהה בבאר טוביה ובגן שמואל. בראשית 1926 התקבל לקיבוץ דגניה ב', עבד בחקלאות, אך מ-1939 ובמשך שנים רבות היה מורה לתנ"ך, לספרות וללשון בקיבוצו. החל מ-1925 פירסם "שירים" ורשימות ספרותיות ב"הפועל הצעיר", "הדים", "מאזניים", דבר לילדים ועוד.

בן-אמוץ דן (תהילימזאָגער, משה, מוסיה)

נולד בעיר רובנו, פולין. למד בבית ספר עממי עברי שהיה מסונף לרשת "תרבות", ומשסיים את לימודיו שלחו אותו הוריו לארץ ישראל ללמוד בכפר הנוער החקלאי בן-שמן. כעבור שלוש שנים, בנובמבר 1941, נספו אביו, אמו, אָחִיו ואחותו עם כל קהילת רובנו בשואה, עובדה שחשף בציבור רק בשנותיו האחרונות. בבואו לבן-שמן באוגוסט 1938 הוחלף שמו למשה שעוני, בשל שיבוש בתרגום שם המשפחה שלו. עם סיום לימודיו שם ב-1942 יצא להכשרה חקלאית בגליל, שהה בדגניה ולאחר מכן בנהלל. ב-1943 התגייס לצי הבריטי ושירת תחילה בחיפה ואחר כך בליווי שיירות אספקה ממצרים לארץ ישראל. ב-1945 ערק מן הצבא והסתתר חודשים אחדים בקיבוץ בית קשת, ובתוך כך שינה את שמו לדן בן-אמוץ. באותם ימים פורסמו ראשוני סיפוריו. הראשון בהם, "הידיד", נדפס ב-25.3.1945 בשבועון "תשע בערב" בעריכת אורי קיסרי, והוא רשימה פיוטית מהורהרת על הים, הנחתמת בפואנטה וניכרת בה השפעתו של ג' שופמן. בהמשך אותה שנה התגייס לפלוגה הימית של הפלמ"ח (הפלי"ם) ועבר קורס חובלים. ב-1947 נשלח לצרפת והשתתף בשילוח ספינות מעפילים וספינות נשק לארץ ישראל במסגרת המוסד לעלייה ב'.

בן-אור (אורינובסקי) אהרן

נולד בעיר הולינקי, אוקראינה. התחנך בחדר ובישיבות וכן בקורסים פדגוגיים בגרודנה ובמחלקות הפדגוגיה של אוניברסיטאות קייב, אודסה וּוַרשה. עסק בהוראה שנים רבות, ניהל קורסים פדגוגיים של רשת "תרבות" בפולין, ואף הקים את הסמינריון של "תרבות" בווילנה. עלה לארץ ב-1933 והמשיך ללמד גם בארץ. החל מ-1918 פירסם מאמרים בעיתונים בארץ ובפולין. בשנות העשרים והשלושים הוציא שני ספרי ילדים: "הנמלים" (תרבות, 1921) ו"הורדוס ומרים" (1935). כמו כן הוציא ספר על הרמב"ם (1935), וכן תירגם לעברית ספרי ילדים ונוער, בהם "דניאל דירונדה" של ג'ורג' אליוט (1935; הוצאה מחודשת: 1971).

בן אהרון יריב

נולד ב"קיבוץ" גבעת חיים, בן בכור להוריו מרים ואיש הציבור, חבר הכנסת והשר יצחק בן אהרון. גדל והתחנך בקיבוצו. לאחר סיום לימודיו התגייס לחיל השריון והגיע לתפקיד מג"ד במילואים. השתתף כמפקד טנק צעיר בקרבות מבצע קדש. במלחמת ששת הימים היה מפקד פלוגת שריון בקרב הקשה על עמק דותן. לקח חלק גם במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים.

בן אהרון יפתח

נולד בקיבוץ גבעת חיים מאוחד וגדל בבית שבו געשו שאלות רעיוניות וחברתיות, תרבותיות וספרותיות. סבו היה יצחק בן אהרון, מראשי תנועת העבודה. סבתו מרים היתה אשת ספרות מובהקת ואביו, יריב בן אהרון, הוא סופר ופרשן, מורה והוגה דעות. למד בבית הספר היסודי בקיבוצו, ואת רוב שנות התיכון עשה בקיבוץ מרום גולן, במסגרת כיתה מקובצת של התק"ם. לאחר מכן התנדב לשנת שירות במסגרת "הנוער העובד" בקריית שמונה.

בלס שמעון

נולד בבגדאד, עיראק. בגיל שש-עשרה הצטרף למפלגה הקומוניסטית במולדתו, שפעלה במחתרת. ב-1951 עלה לישראל והתגורר יותר משנה במעברת מג'דל, כיום אשקלון. לאחר שחרורו מצה"ל למד ספרות עברית באוניברסיטת תל אביב. הוא הצטרף למפלגה הקומוניסטית וכתב בעיתונות הקומוניסטית בערבית, ב"אל-אתתחאד" וב"אל-ג'דיד", בשם העט אדיבּ אל-קאץ, ולאחר מכן שימש כתב לעניינים ערביים בעיתון "קול העם" בעברית וכתב בשם העט אדיב קאס.

בלומרט רות

נולדה, גדלה והתחנכה בחיפה. למדה בבית הספר היסודי ובתיכון "כל ישראל חברים״. למדה לתואר ראשון בביוכימיה ובמיקרוביולוגיה באוניברסיטת בר-אילן ולתואר שני בספרות עברית בסמינר התיאולוגי היהודי בניו יורק. ניהלה את הארכיון והמוזיאון לתיאטרון ע"ש ישראל גור בירושלים (1992-1984). היתה מבקרת בתוכנית הרדיו "חדש על המדף". 

בלבן אברהם

נולד בקיבוץ חולדה לשפרינצה (בלאנק) וליונה בלבן, שעלו ארצה מבסרביה בסוף שנות השלושים. החל לפרסם שירים בהיותו תלמיד תיכון, תחילה ב"הפועל הצעיר" בעריכת ישראל כהן, ומאוחר יותר במוספי הספרות של ""דבר"" ו"ידיעות אחרונות". בתום שירותו הצבאי כחייל בגולני וככתב צבאי של עיתון "במחנה", החל ללמוד בחוגים לספרות עברית ולתורת הספרות הכללית באוניברסיטת תל אביב. ב-1970 סיים את לימודי התואר הראשון והתקבל למסלול ישיר לדוקטורט. בהשפעת מורו, נתן זך, הגיש תוכנית מחקר שעניינה הדרכים השונות שבהן מרדו משוררי חבורת "לקראת" (יהודה עמיחי, נתן זך, דוד אבידן וחבריהם) בפואטיקה של נתן אלתרמן. שלוש שנים מאוחר יותר הגיש תוכנית מחקר חדשה, שעסקה במשמעות וברטוריקה בשירי "כוכבים בחוץ" מאת נתן אלתרמן. דיסרטציה זו, שנכתבה בהדרכת דן מירון, אושרה ב-1978. בכל התקופה הזאת עבד בלבן בהוראה באוניברסיטת תל אביב וב"סמינר הקיבוצים", וכן פירסם שירים, מאמרים ורשימות ביקורת בכתבי עת ובמוספי הספרות השונים.

בלאו שהרה

נולדה וגדלה בבני ברק, בת בכורה למשפחה מן הזרם הדתי-לאומי. במסגרת השירות הלאומי התנדבה במכון ללימודי שואה בחיפה, בהוראת תלמידים ובהדרכתם ובתיעוד ראיונות עם ניצולי שואה. עם תום השירות הלאומי נשארה במכון והמשיכה לעבוד בו. למדה היסטוריה ופסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. מ-1999 היא מארגנת ומנחה את "טקס יום השואה האלטרנטיבי" בתל אביב, אירוע שיזמה, שמשתתפים בו אנשי רוח, אנשי תקשורת, סופרים, אמנים ושחקנים, והוא מהווה אלטרנטיבה לציונים הממלכתיים של הטקס הלאומי.

בכר אלי

נולד ביפו. פעל במשך פרק זמן קצר, שבו הוציא לאור שלושה ספרי שירה: "קפה שחור וכל הטבק" (מסדה, 1978); "1 בשביל 3, 3 בשביל 1" (1980) עם רוני סומק ופרץ-דרור בנאי; ו"תור לאהבה" (1982).