ארכיונים: ערכים

בן-דוד מישקה (משה)

נולד בגבעת שמואל למינה ולחיים, שעלו ארצה ב-1949 מאוקראינה ומרומניה. בהיותו בן עשר עבר עם משפחתו לרמת גן, שם למד בבית הספר היסודי "הגפן" ובתיכון "אהל שם". התגייס לקורס טיס והמשיך את שירותו במודיעין. במלחמת יום הכיפורים פיקד על מחלקת האזנה ניידת בצפון ובמצרים, ובסופה הקים מחדש את בסיס ההאזנה בחרמון, שעליו פיקד במשך שמונה חודשים, תקופת מלחמת ההתשה.

בן-דוד יערה

נולדה בבגדאד. עלתה לארץ ב-1952. בעלת תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני בספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. שימשה כמורה לספרות בבתי ספר על-יסודיים ובמכללות. בשנים 1988-1987 השתתפה בפרויקט "סופר-מורה" מטעם אגודת הסופרים ומשרד החינוך והתרבות. שירים ומאמרים פרי עטה ראו אור במוספים ובכתבי עת לספרות.

בן-דב (פרוכטמן) ניצה

נולדה בתל אביב להורים ניצולי שואה. אביה, דב פרוכטמן, שימש מורה לספרות וכתב שורה של מחקרים על יצירתו של ש"י עגנון. למדה בבית הספר "תיכון חדש" בתל אביב, ואת שירותה בצה"ל (1970-1968) עשתה בהיאחזות נח"ל גולן. נולדה בתל אביב להורים ניצולי שואה. אביה, דב פרוכטמן, שימש מורה לספרות וכתב שורה של מחקרים על יצירתו של ש"י עגנון. למדה בבית הספר "תיכון חדש" בתל אביב, ואת שירותה בצה"ל (1970-1968) עשתה בנח"ל, בקיבוץ אפיקים ובהיאחזות נחל גולן.

בִּן-גָרְיון עִדוא

נולד בתל אביב לאמו, הרקדנית והכוריאוגרפית דבורה ברטונוב ולאביו, הסופר עמנואל בן-גריון. שני סביו הם הסופר מיכה יוסף ברדיצ'בסקי והשחקן איש "הבימה" יהושע ברטונוב. גדל והתחנך בתל אביב. החל בפעילותו הספרותית כנער, כשפירסם ב-1955 בכתב העת "אורלוגין" תרגום וירטואוזי לשירו של אדגר אלן פו "העורב". באותה שנה תירגם על פי הזמנת תיאטרון "אהל" את המחזה "תה וסימפטיה" מאת רוברט אנדרסון. בשנים הבאות תירגם – שוב, על פי הזמנת "אהל" – את המחזות "הם ידעו מה רצונם" מאת סידני קינגסלי ו"עוד נהר אחד" מאת בוורלי קרוס. את שירותו הצבאי (1959-1956) עשה ב"להקת הנח"ל" בתקופת השיא שלה, עם חיים טופול, אורי זוהר ויהורם גאון.

בִּן-גָרְיון עמנואל

נולד בברסלאו (אז בתחומי גרמניה וכיום ורוצלב, פולין) לאביו, הסופר מיכה יוסף ברדיצ'בסקי ולאמו, רחל לבית רמברג. ב-1911 עבר עם הוריו לברלין. קיבל חינוך עברי ויהודי מידי אביו ובהשגחתו, והשכלה כללית בגימנסיה הומניסטית גרמנית. ברדיצ'בסקי כיוון את בנו להתמחות אקדמית בחקר הלשונות השמיות, והבן אכן שמע הרצאות בתחום זה באוניברסיטת ברלין בשנים 1925-1922, אך מותו החטוף של האב בנובמבר 1921 קבע לו מסלול חיים אחר, שבמרכזו הדאגה לטיפוח מורשתו של ברדיצ'בסקי.

בן-גוריון ירחי רזיה

נולדה "בקיבוץ" בית השיטה. אביה, אריה, בן דודו של דוד בן-גוריון, היה איש תרבות וחינוך בולט בתנועה הקיבוצית, שתרומתו העיקרית היתה בעיצוב החגים הקיבוציים. היה ממייסדי "מכון החגים" הבין-קיבוצי, שהפך לימים למכון "שיטים" לתרבות הקיבוצית בכללה. 

בן אשר (פינקל) חיים

נולד באודסה. בנו של הרב אשר פינקל. למד בחדר ובישיבה והחל בלימודים אקדמיים. ב-1924 עלה ארצה. עם בואו הצטרף לגדוד העבודה "עין חרוד" ולגרעין המייסד של קיבוץ גבעת ברנר, ועלה עם חבריו להתיישבות ב-1928. הוא שהציע ליישוב החדש את שמו על שם הסופר שנרצח. ראה עצמו תלמידם הקרוב של "ברל" כצנלסון מחד גיסא ושל יצחק טבנקין מאידך גיסא.

בן-אריה יגאל

נולד בתל אביב. למד בתיכון "עירוני ד"'. בעל תואר ראשון בעבודה סוציאלית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. משמש כיום כסמנכ"ל בחברת החשמל.

בן-ארי ניצה

נולדה בקהיר ובגיל שנה עלתה ארצה עם הוריה. את לימודי התואר הראשון עשתה בחוגים לאנגלית ולצרפתית, תחילה באוניברסיטה העברית בירושלים ובהמשך באוניברסיטת תל אביב, שבה סיימה ב-1969. בשנים 1969-1979 עבדה כמורה לאנגלית וכמחנכת. ב-1981 החלה לפרסם תרגומים פרי עטה. ב-1988 השלימה את עבודת הגמר לתואר השני באוניברסיטת תל אביב, שעסקה בניתוח השוואתי של נורמות התרגום של הספרות הגרמנית לאנגלית, לצרפתית ולאיטלקית. וב-1993 השלימה את עבודת הדוקטור בנושא "דימויים היסטוריים וצמיחתה של מערכת ספרותית לאומית חדשה". בשנים 1995-2000, במקביל לעבודתה במחקר ובהוראה באוניברסיטת תל אביב, שימשה כעורכת פרוזה ראשית בהוצאת זמורה-ביתן. ב-1999 הקימה את התוכנית ללימודי תעודה בתרגום ובעריכת תרגום באוניברסיטת תל אביב, שבראשה היא עומדת מאז.

בן-ארי גון

נולד בנהלל ב-1985. פירסם שני ספרים: "תושבי חדר הילדים" (כנרת זמורה-ביתן, 2006) ו"ילדי הסקויה" (2010). "תושבי חדר הילדים" מספר את סיפורם של שני אחים, ומתמקד באחד מהם: קלאוס. קלאוס זה עובר מסע התבגרות שלכל אורכו הוא חובש קסדה של אופנוע – מעשה המבטא את יחסו הזהיר והחשדני לעולם הסובב אותו. גם "ילדי הסקויה" עוסק בסיפורם של שני ילדים, ניקולינה ואיתמר, שניהם עתידים לחיות אלף שנים בשל זריקה שקיבלו בלידתם, וחייהם ארוגים בחייהן של דמויות שונות המקושרות לנקודות ציון היסטוריות דרמטיות.