ארכיונים: ערכים

בנד אברהם (ארנולד)

נולד בבוסטון להורים שהיגרו בצעירותם לארצות הברית ממזרח-אירופה, וקיבל חינוך כללי ועברי. למד ספרות יוונית וספרות השוואתית באוניברסיטת הרווארד (תואר שני ב-1954, תואר שלישי ב-1959), וספרות עברית במכללה למורים עבריים בבוסטון ובאוניברסיטה העברית בירושלים. עם סיום התואר השלישי הוזמן ללמד ספרות עברית במחלקה ללימודי המזרח הקרוב באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA). ב-1968 הקים בה את המחלקה לספרות השוואתית ועמד בראשה שנים רבות. רבים מתלמידי המחקר שהדריך וטיפח נעשו חוקרים ידועי שם ומורים באוניברסיטאות בארצות הברית ובישראל. מ-1949 ואילך שהה תכופות בישראל לתקופות של לימודים, מחקר והוראה. ב-2007 ייסד ב-UCLA את המרכז ללימודי ישראל.

בנאי פרץ-דרור

נולד וגדל בעיר קמישלי, סוריה. למד בבית ספר פרוטסטנטי בחאלב. עלה עם משפחתו ארצה ב-1962 ולמד בפנימייה הצבאית בתל אביב. הוסמך למנהל חשבונות בבית הספר למִנהל בפתח תקווה. למד במכון ללימודי היהלום IDS רמת גן (1998-1997) ועבד בענף היהלומים. מ-1991 עובד כמידען אינטרנט וספרן עיון בספרייה העירונית "יד לבנים" ובספריית המרכז הקהילתי ע"ש זאב גלר בכפר סבא, שם הוא מתגורר.

בנאי יוסי

נולד בירושלים בשכונת מחנה יהודה, לבית עני אך עשיר בנכסי רוח, שהשפיע עליו רבות: סבו ואמו, מספרי הסיפורים, תרמו תרומה ניכרת לעיצוב דמותו, ומאחיו, יעקב, ספג את אהבתו לתיאטרון ולמשחק. לא סיים את חוק לימודיו בבית הספר היסודי "אליאנס" ואת השכלתו רכש בעצמו בערוצים חלופיים. הוא התגייס למחזור הראשון של "להקת הנח"ל", ולימים הפך לבמאי הלהקה. במהלך שירותו למד בסטודיו למשחק של פאני ליוביץ', ולאחר מכן התקבל כשחקן בתיאטרון "הבימה", שבו עשה את צעדיו הראשונים כשחקן. 

בנאי אהוד

נולד בירושלים. בנו של השחקן יעקב בנאי. כשהיה בן ארבע עבר עם משפחתו לגבעתיים. כשסיים את התיכון הצטרף לשנת שירות במסגרת "הנוער העובד והלומד", ולאחריה התגייס לנח"ל. במשך שנים רבות ניסה להשתלב בתעשיית המוזיקה, אך ללא הצלחה. ב-1985 כתב את השיר "רכבת לילה", שאותו נתן לבן דודו יובל בנאי, חבר להקת "משינה". השיר הפך להצלחה אדירה, שפילסה לו את הדרך.

בן (בראון) מנחם

נולד בפולין. בגיל ארבעה חודשים עלה ארצה עם הוריו וגדל ברמת גן. ב-1966 החל לפרסם שירים בעיתונות הספרותית, וב-1967 פירסם קובץ שירים ראשון, "אדרת הגפן" (עקד). אחריו באו הקבצים "צמה צנופה" (כליל סונטות, 1970) ו"הים פלחים שקופים" (1971). באותן שנים חסה תחת כנפיו של גבריאל מוקד, עורך "עכשיו", שקידם את שיריו הראשונים בתשבחות פומביות מפליגות, והיה מעורב בחייה של חבורת המשוררים התל-אביבית (אבידן, הורביץ, ויזלטיר ואחרים). שיריו המוקדמים מגלים משיכה לחומרים אקזוטיים ואגדיים ולמילים פיוטיות עשירות-צליל, בנוסח הנראה כמושפע משירת דליה רביקוביץ ויונה וולך. כאשר חזר לכתיבת שירה כעבור כעשור ("שירים ואימוני שירה", 1980; "שירים חדשים", 1986), ניכר בכתיבתו מעבר לנוסח דיבורי-פרוזאי יותר ולשיקוף של חוויות חיים אישיות יומיומיות, בד בבד עם נטייה לבוטות לשונית ולארוטיקה פרובוקטיבית. לחשבון יצירתו יש לצרף גם את "פלונטר" (1979), רומן-מכתבים חושפני המתעד את פרשת נישואיו הראשונים וגירושיו. ב-1982 ערך כתב עת קצר-ימים לביקורת שירה בשם "המילים".

בן-שמחון מירי

נולדה בצרפת, במחנה מעבר של עולים ממרוקו לישראל. גדלה בשכונת הקטמונים בירושלים והחלה לפרסם שירה בגיל עשרים וחמש. למדה ספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים ומשחק בבית הספר לאמנויות הבמה "בית צבי". ספרה הראשון, "מעונינת, לא מעונינת" (הקיבוץ המאוחד) ראה אור ב-1983, ובחייה פירסמה עוד שני ספרי שירה: "שיבולת דקה בכד חרס עתיק" (1985) ו"צמא" (1990). כשנתיים לאחר מותה בתאונת דרכים ראה אור ספר שיריה הרביעי,  אקזיסטנציָליזם חרד. שיריה פורסמו באנתולוגיות בעברית ובאנגלית, בהן אנתולוגיה לספרות מזרחית מאה שנים מאה יוצרים שערך סמי שלום שטרית (כרך שירה, 1999), אנתולוגיה לשירה עברית פמיניסטית באנגלית The Defiant Muse שערכו שירלי קאופמן, גלית חזן-רוקם ותמר הס (1999), ואדומה: אנתולוגיית שירה מעמדית (בעריכת יערה שחורי, רועי צ'יקי ארד, יהושע סימון, אסמא אגאברייה, ניר נאדר, מרואן מח'ול, תורכי עאמר ומתי שמואלוף. אתגר, מעין ו"הכיוון מזרח", 2007).

בן שמחון גבריאל

נולד בעיירה ספרו שבמרוקו. עלה לישראל ב-1947 עם משפחתו באוניית המעפילים "יהודה הלוי", שנתפשה בדרכה ויושביה שולחו למחנה מעצר בקפריסין. משם עלה עם אחיו ב"עליית הנוער" ולבסוף התאחד עם משפחתו שהתיישבה בחיפה.

בן-שאול משה

נולד בירושלים, דור שביעי בארץ מצד אביו ודור עשירי מצד אמו. למד בבית הספר היסודי "תחכמוני", בחטיבת הביניים בבית חינוך תיכון, ואחר כך עבר ללמוד בכפר הנוער "בן-שמן".

בן-פורת זיוה

נולדה באוסטריה ובגיל צעיר עלתה לישראל. היתה מראשוני קיבוץ רעים בנגב, שבו היא חברה עד היום. החלה את לימודיה האקדמיים באוניברסיטת תל אביב (תואר ראשון בספרות עברית ובספרות אנגלית; תואר שני בספרות אנגלית) וכתבה עבודת דוקטור בספרות השוואתית באוניברסיטת ברקלי ("הפואטיקה של הרמיזה הספרותית", 1973). בשובה ארצה השתלבה כמרצה בחוג לתורת הספרות הכללית באוניברסיטת תל אביב, ופעלה בו עד פרישתה לגמלאות כפרופסור. בשנים 2008-2000 כיהנה כראש מכון פורטר לפואטיקה וסמיוטיקה באוניברסיטת תל אביב. היתה פעילה במוסדות בינלאומיים לחקר הספרות, ובשנים 2005-2002 כיהנה כסגנית-נשיא בפדרציה לספרות השוואתית (FILMM). מ-1993 עד 2008 ערכה את הסדרה המחקרית "ספרות, משמעות, תרבות", המתפרסמת בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

בן עמרם (ליפובצקי) פסח

נולד במאריופול, רוסיה. ניצל מפוגרום שהתרחש בעיר ב-1905. קיבל חינוך מסורתי, ועלה לארץ ב-1913. התחנך בגימנסיה העברית "הרצליה", השתתף בהגנה על הגליל במאורעות תל חי (1920) והצטרף ל"גדוד העבודה" (1921). בשנים 1925-1921 עסק בהוראה בגימנסיות שונות בגרמניה, איטליה וליטא. עם חזרתו ארצה עסק בהוראה בבתי ספר תיכוניים ובבתי ספר ערב. היה פעיל במפא"י, אחדות העבודה ומפ"ם.