בצלאל יצחק
נולד בהראת, אפגניסטן. עלה ארצה עם משפחתו ב-1934. חי בירושלים ובתל אביב עד 1948. התגייס כתלמיד, נלחם במלחמת העצמאות ונפצע בקיבוץ מנרה. היה חבר מנרה עד 1954, הדריך בתנועת "המחנות העולים" וערך את ביטאונה, "במבחן". בשנים 1958-1955 למד היסטוריה של עם ישראל וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת תל אביב. ב-2005 קיבל תואר דוקטור מבית הספר ללימודי היהדות באוניברסיטת תל אביב. עבודת הדוקטור שלו עסקה ב"השתתפות הספרדים בארץ ישראל בציונות ובתחייה הלאומית בשלהי התקופה העות'מאנית". בשנים 1960-1955 היה מזכיר אישי של השר משה כרמל וראש לשכה של השר יצחק בן-אהרן. החל ב-1960 עבד כעיתונאי ב"למרחב", והחל ב-1970 היה עורך מוסף הספרות "משא". לאחר האיחוד בין "למרחב" ובין "דבר", המשיך בעריכת "משא", בשיתוף עם אברהם שאנן. ב-1979 היה עורכו המייסד של כתב העת "פעמים" (מכון בן-צבי), ושימש בתפקיד עד צאתו לגמלאות ב-1994.
בסר יעקב
נולד בקאליש, פולין. בשנות מלחמת העולם השנייה שהה עם משפחתו בברית המועצות ובסיומה חזר לפולין. עלה לארץ ב-1950. שירת בצה"ל ועסק בעבודה חינוכית שיקומית בקרב בני נוער. למד במסגרת מיוחדת של המכון לעבודה סוציאלית במגמה קהילתית, והיה ראש המדור הקהילתי בעיריית רמלה. שימש עורך ספרותי בעיתון "קול העם". ב-1976 ייסד (עם יוסי קריים) את הירחון הספרותי "פרוזה", וכעבור שנה פרש ממנו והקים את" ""עתון 77""", כתב עת לתרבות, אמנות וביקורת, שאותו ערך עד יום מותו.
בסקין סיון
נולדה בווילנה, ליטא, שם התחנכה עד גיל ארבע-עשרה. עלתה ארצה עם משפחתה ב-1990, וגדלה בקיבוץ עין כרמל. בשירותה הצבאי היתה מדריכה בחיל תקשוב. בעלת תואר ראשון בכלכלה מהטכניון (1999). עבדה ככלכלנית במשך שלוש שנים, וב-2002 עברה לעיסוק בניתוח מערכות מידע.
בסמן בן-חיים רבקה
נולדה בווילקומיר, ליטא. למדה בבית ספר יסודי ביידיש, ולאחר מכן בגימנסיה ליטאית. עם פלישת הגרמנים לליטא ב-1941 ברחה לווילנה, שם שהתה עד לפירוק הגטו. ב-1942 הועברה אל מחנה הכפייה לנשים קייזרוואלד בלטביה. כתבה שירים המתארים את הווי החיים במחנה, שזכו לפופולריות והושרו על ידי האסירות. שניים משירים אלה מצאו את דרכם לאנתולוגיה של שמריהו קצ'רגינסקי, "לידער פון געטאָס און לאגערן" ("שירים מגטאות ומחנות", 1948).
בסוק עידו
נולד ב-1950 בקיבוץ אשדות יעקב. בן למשפחה של אנשי ספרות ולשון. אביו, משה בסוק, היה משורר, מתרגם ועורך. אמו מורה לספרות, לשון ותנ"ך. סביו משני הצדדים היו אף הם אנשי ספר.
בסוק משה
נולד בקובנה, ליטא, לאב שהיה בעל סמיכה לרבנות מישיבת וולוז'ין ושותפו של ביאליק להקמת אגודה ציונית של תלמידי וולוז'ין בשם "נצח ישראל". בזמן מלחמת העולם הראשונה גורשה המשפחה, והוא חי כמה שנים בנפרד מהוריו, חוויה שכנראה הטביעה את חותמה על עולמו הפנימי. אחרי המלחמה עברה המשפחה ממינסק לווילנה. הוא למד שם בישיבה, עד שסולק ממנה (ככל הנראה בגיל שש-עשרה) בעוון קריאת ספרות "חיצונית". כאן החלה דרכו אל הציונות הסוציאליסטית, כאשר הצטרף לתנועת "החלוץ הצעיר" ומילא בה תפקידים מרכזיים, בעיקר כמרצה ועורך עיתונים בתנועת "החלוץ".
בנשלום (כ"ץ) בנציון
נולד בעיר סאנוק, גליציה. למד לשונות קלאסיות ולשונות המזרח באוניברסיטת קראקוב, והתמחה בפרסית וביוונית. בשנים 1937-1929 לימד באוניברסיטה זו ספרות ולשון עברית – הישג נדיר ליהודי בפולין של אותם הימים, ובד בבד היה מפעילי התרבות העברית בפולין. ב-1937 התמנה כמרצה במכון למדעי היהדות בוורשה במקום המשורר מתתיהו שוהם שנפטר. ב-1940 נחלץ עם משפחתו מפולין הכבושה בידי הנאצים ועלה לארץ ישראל. בשנים 1963-1940 ניהל את המחלקה לענייני הנוער והחלוץ של הסוכנות היהודית. ב-1956, עם הקמתה, הצטרף לאוניברסיטת תל אביב כמרצה ללשון היוונית וספרותה. מ-1964 ועד מותו כיהן כרקטור האוניברסיטה וכן כראש החוגים ללימודים קלאסיים ולספרות עברית. על שמו נקרא המכון לחקר "הספרות" העברית באוניברסיטת תל אביב, שהוקם בעקבות יוזמתו.
בנימיני יצחק
נולד בתל אביב למשפחה מסורתית ממוצא יהודי-פרסי. בעל תואר דוקטור לפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב (כותרת עבודת הדוקטור: "ז'אק לאקאן והשיח היהודי-נוצרי"). מרצה באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ובאקדמיה לאמנות ועיצוב "בצלאל" בירושלים. ממייסדי הוצאת הספרים רסלינג, שבה הוא משמש כעורך ראשי.
בנימיני יפה
שימשה כמרצה במסגרות אקדמיות (אוניברסיטת תל אביב, האוניברסיטה הלאומית של מקסיקו, מכללת "בית ברל"), כיועצת פדגוגית וכמפתחת של תוכניות לימודים (מטעם משרד החינוך וגופים ציבוריים חוץ-ממשלתיים), ואף כמבקרת ספרות בתקשורת הכתובה והאלקטרונית. בעלת תואר דוקטור בספרות משווה עכשווית מטעם אוניברסיטת תל אביב ו-U.N.AM במקסיקו.
בניועץ (קופל), אלעזר (פאול)
נולד בווינר-נוישטדט הסמוכה לווינה, אוסטריה. לאחר האנשלוס (סיפוח אוסטריה לגרמניה) עלתה משפחתו ארצה, וב-1939 התיישבה בירושלים. למד בבתי חינוך בתל אביב, בכפר אתא ובישיבת כפר הרוא"ה. לאחר שירותו הצבאי החל ללמוד להסמכה לרבנות ובמקביל השלים את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים בספרות ובחינוך. עם תום לימודיו עבד כספרן, כארכיונאי וכגנז במוסד הרב קוק, ומ-1961 במכון "גנזים" של אגודת הסופרים. נשוי לציירת רנה קופל הידועה בשמה האמנותי "מיטבאל״.
