בר-יוסף (צנוירט) יהושע
נולד בצפת למשפחה חרדית, שחלקה ישב בארץ ישראל מאז תחילת המאה התשע-עשרה. ב-1916 מת אביו במגפת הטיפוס שפגעה בעיר. מחמת המצוקה יצאה אמו עמו ועם אחיו הצעיר אל משפחתה בטרנסילבניה. שהותם שם נמשכה שלוש-עשרה שנים, שבמהלכן למד בישיבתו של הרבי מסאטמר. ב-1930 שבו לארץ ישראל והתיישבו בירושלים, שם המשיך את לימודיו בישיבת "שפת אמת" של הרבי מגור. בגיל תשע-עשרה נשא אישה בשידוך ונועד להמשיך את חייו כאברך ישיבה, אולם כבר אז פיעמו בו הרהורי כפירה, והוא התוודע בחשאי אל הספרות החילונית. בהדרגה ניתַק מן העולם החרדי, ומ-1933 ואילך פירנס את משפחתו בעיסוקים שונים של מסחר ופקידות. לימים תיאר בפירוט את חייו עד אותה עת בספרו האוטוביוגרפי "בין צפת לירושלים" (1972).
בר-יוסף (בורשטיין) חמוטל
נולדה בקיבוץ תל יוסף להורים שעלו לארץ מאוקראינה ב-1936, רוב בני משפחתם נספו בשואה. ביולי 1948 נהרג אחיה החייל בדרך לירושלים. בילדותה התגוררה עם הוריה בשכונת קריית שלום שבדרום תל אביב. למדה בבתי ספר יסודיים בכפר ורבורג ובגוש יישובי תל מונד, בהמשך למדה בתיכון "עירוני ה"'. את התואר הראשון (1960) והשני (1975) סיימה באוניברסיטה העברית בירושלים. שם כתבה גם את עבודת הדוקטור, שכותרתה "מטאפורות וסמלים בסיפורת של אורי ניסן גנסין" (1984), שראתה אור כספר שלוש שנים אחר כך.
בר-זוהר (יולזרי) מיכאל
נולד בסופיה, בולגריה, ובן שתים-עשרה עלה לארץ. אחרי שירות צבאי בחיל המודיעין ובצנחנים המשיך את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים (1959-1956) וקיבל תואר ראשון במדעי המדינה ויחסים בינלאומיים. בשנים 1964-1959 היה כתב בצרפת מטעם "גלי צה"ל", העיתון "למרחב" ועיתונים נוספים, והשלים לימודי תואר שני ותואר דוקטור בהיסטוריה באוניברסיטת סורבון בפריז.
בר-הלל סמו גילי
נולדה בירושלים. בתה של הפרופסור לפסיכולוגיה מיה בר-הלל ונכדתו של הפרופסור לפילוסופיה יהושע בר-הלל. את שירותה הצבאי עשתה כמפיקה וכעורכת ב"גלי צה"ל". למדה פסיכולוגיה וספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים והשלימה תואר ראשון במחזאות וכתיבה דרמטית באוניברסיטת תל אביב. בשנים 1998-1996 השתתפה בתוכנית אירוח סטודנטים לתיאטרון באוניברסיטת הרווארד. מילאה תפקידים שונים בתחום התיאטרון בברודוויי ובפסטיבל הפרינג' של ניו יורק, וביימה את ההצגה "היום של הכלבים" מאת אלון חילו בפסטיבל עכו (1999).
בר גיל ערן
נולד בחולון, גדל ברמת השרון. את שירותו הצבאי עשה כטייס קרב ומדריך טיסה. לאחר השחרור למד לתואר ראשון בפסיכולוגיה ובספרות משווה באוניברסיטת בר-אילן. במהלך לימודיו השתתף בכיתת השירה של "הליקון", והיה כתב ומבקר ספרות בעיתונות. מ-2004 עובד כמדריך טיסה באנגולה, אפריקה, ומחלק את זמנו בין אנגולה ובין ישראל.
בר-גיורא (זופקוביץ') שלמה (ולדימיר(
נולד בפוטוק, סלובניה. בוגר הקתדרה לפיזיקה וכימיה, מוסמך להנדסת כימיה מטעם הפקולטה למדעי הטבע ולמתמטיקה באוניברסיטת סראייבו (1968). כמהנדס בכיר שימש בתפקידי ניהול במכון לתרמוטכניקה ולטכניקה גרעינית בקונצרן "אנרגואינווסט" ובאוניברסיטה של סראייבו.
בר-און משה יחיאל
נולד בגורשקוביץ, פלך פיוטרקוב, פולין. בתקופת מלחמת העולם הראשונה למד מדעים, לשונות ופדגוגיה בפולין. עלה לארץ ישראל ב-1924 והתגורר בתל אביב.
בקי-קולודני רות
בת למשפחת חלוצים, גדלה בקיבוץ חולדה ובחיפה. למדה ספרות עברית ואנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. שדרנית ועורכת רדיו. עבדה שנים רבות ב"קול ישראל", שם הגישה תוכניות תעודה העוסקות בארץ ישראל ובציונות. אחת מהתוכניות הללו עובדה לספרה הראשון, "להתחיל מבראשית" (משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1988), שגם תורגם לרוסית. ספריה שייכים לז'אנר הספרות התיעודית ונעים על הציר שבין הרומן התיעודי-בדיוני לביוגרפיה.
בקון יצחק
נולד ב-1919 בעיר קשאנוב שבפלך קראקוב, פולין, למשפחה שהעמידה חזנים ידועים. לימים כינס בספר תווים מקיף את ניגוניו של אביו, ר' הרש לייב החזן מקשאנוב. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט אל עומק רוסיה והתגלגל במחנות עבודה שונים. אחרי הפלישה הגרמנית לרוסיה ב-1941, כאשר שוחררו האזרחים הפולנים מגלות סיביר, התגייס לצבא האדום ושירת עד תום המלחמה ביחידות של "החזית האוקראינית השנייה". ב-1947 עלה ארצה בעלייה ב'. שהה שנתיים בקיבוץ עין גב, ולאחר מכן עבר לקיבוץ נצר סרני עם ייסודו. בשנות השישים למד ספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים, והוכתר בתואר דוקטור ב-1971. בשנות השבעים נמנה עם מייסדי המחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון, לימד בה עד פרישתו לגמלאות ב-1988 והקים בה את הקתדרה ליידיש. לאחר מכן לימד במרכז ליידיש של אוניברסיטת בר-אילן.
בק יורם
נולד בסרטוב, ברית המועצות לשעבר, כבן לפליטים יהודים מפולין. כשהיה בן תשעה חודשים נעצר אביו בידי השלטון הסובייטי באשמת פעילות ציונית, עונה, נחקר ונידון לשתים-עשרה שנות מאסר. אמו שבה איתו לפולין ב-1947 וב-1949 עלתה איתו ועם סבתו ארצה. המשפחה חיה ביפו בתנאי עוני קשים, ורק ב-1957 שב האב ממאסרו והמשפחה התאחדה.
