ברוך (רוזנבלום) אדם
נולד בשכונת מאה שערים בירושלים. גדל והתחנך ברמת גן כבן למשפחה דתית-ציונית. סבו מצד אמו, הרב יצחק יעקב וכטפויגל, כיהן כראש ישיבת מאה שערים ואב בית הדין למקהלות אשכנזים; אבי סבו מצד אביו, הרב ב"מ רוזנבלום, היה ממייסדי המושבה יסוד המעלה ואביו, אשר רוזנבלום, היה משפטן ובתחילת שנות החמישים שימש כמנכ"ל משרד הפנים. בנעוריו התחנך במדרשיית "נֹעם" בפרדס חנה. לאחר מכן החל בלימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, ובתום לימודיו התגייס לשירות בצה"ל. בתקופה זו החל בפעילות עיתונאית, תוך שהוא משתמש בשם העט אדם ברוך. בסוף שנות השישים החל לפרסם סיפורים במדור שבועי קבוע בשם "קשר עין" בעיתון "ידיעות אחרונות". כבר ברשימות אלה חרג מכל ז'אנר עיתונאי מקובל. כתיבתו, שלימים תעצב את סגנון הכתיבה העיתונאי בישראל, הושפעה מה"ניו ג'ורנליזם" האמריקני והתאפיינה בריאליזם נוקשה המציג סיטואציות יומיומיות מן החיים בארץ. כתיבת המדור נמשכה עד לראשית שנות השמונים, וסיפורים מתוך מדור זה כונסו בספרו ""הוא היה גיבור"" (הקיבוץ המאוחד, 1998).
ברוידס אברהם
נולד בווילנה. אביו, הסופר יצחק ברוידס, מוסמך לרבנות המתייחס למשפחת הגר"א וקרובו של הסופר ראובן אשר ברוידס, עסק בתרגום ספרות מחקר מגרמנית לעברית, חיבר את הספרים "וילנה הציונית ועסקניה" (1939) ו"אגדות ירושלים דליטא" (1946). הוא העניק לבנו חינוך משכילי ב"חדר מתוקן" ובגימנסיה העברית ע"ש ד"ר אפשטיין. בשנות לימודיו בגימנסיה (1922-1917) החל בכתיבת פרוזה ובעריכת כתבי עת לנוער ("לפידים", "התפתחות", "כוכב המזרח"), שבהם השתתפו גם יצחק עגן, משה בסוק וצבי ארד. ב-1922 החל להכשיר את עצמו במסגרת תנועת "החלוץ" לעלייה לארץ ישראל. הוא נסע לוורשה והתוודע לסופר א"ל לובושיצקי, שהדפיס משיריו בעיתונו "הכוכב". חזר לווילנה והתקרב במיוחד לחוג סופרי "הזמן": י"א טרייבוש וש"ל ציטרון.
ברוידא ג'נטילה
נולדה בתל אביב. אביה, דניאל לייבל, היה פעיל במפלגת "פועלי ציון", בלשן ומתרגם (גם בשם עט: מ' סתר). שמה הנדיר, ג'נטילה, ניתן לה כפשרה בין הוריה. אביה רצה את השם ינטלה, אך אמה התנגדה והשם ג'נטילה – בת טובים – התקבל. למדה בבית חינוך לילדי עובדים וב"תיכון חדש". למדה באוניברסיטה העברית בירושלים, בחוגים להיסטוריה ולסוציולוגיה. ב-1948 נישאה לעיתונאי ברוך נאדל. בעת מלחמת העצמאות ולפניה שירתה ב"הגנה", בהכנת קורס קצינים לשוטרים. ב-1952 השתקעה בירושלים ושימשה כמה שנים כאחת מעורכי "דברי הכנסת". לאחר גירושיה נישאה ב-1953 לעורך ולמתרגם אפרים ברוידא, שהיה עורך כתב העת לספרות ולעיון "מולד".
ברוידא אפרים
נולד בסלונים, רוסיה הלבנה (כיום פולין), למשפחה ציונית. לפני מלחמת העולם הראשונה עקרה משפחתו למוסקבה, ואחרי מהפכת אוקטובר 1917 עברה לביאליסטוק, שם למד בגימנסיה עברית. ב-1925 עלתה המשפחה ארצה והשתקעה בתל אביב. למד בגימנסיה העברית "הרצליה" והיה פעיל בחוג "הבחרוּת הסוציאליסטית העברית בארץ ישראל" (המשמרת הצעירה של מפלגת "אחדות העבודה" שהוקמה ב-1926). בתום לימודיו עבד בעמק יזרעאל.
ברודסקי עדה
נולדה בפרנקפורט על האודר, בתו של הרופא הרמן נוימרק, אחותו של נגן הצ'מבלו אלדד נוימרק. עלתה ארצה ב-1938 במסגרת ה"קינדר טרנספורט". למדה בכפר הנוער בן-שמן ולאחר מלחמת השחרור באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים. את בעלה, דוד ברודסקי, הכירה כשלימדה עברית במחנה המעצר בקפריסין. במשך שנים ארוכות עבדה כעורכת ב"קול המוסיקה" ובין השאר ערכה סדרות מופת על חייהם של מלחינים.
ברוד מקס
נולד בפראג. אביו, בן למשפחה בעלת שורשים בעיר, היה מנהל בנק. הוריו היו בעלי זיקה קלושה ליהדות, וברוד גדל על ברכי התרבות הגרמנית. מגיל צעיר ניגן בפסנתר והיה נגן מחונן. בילדותו חלה בעקמת עמוד השדרה, ועד הגיעו לבגרות נשא מחוך ברזל שמתח בכוח את צווארו. למרות זאת נשאר איש נמוך ובעל גבנון. חוויה קשה זו הטביעה חותם על יצירתו.
ברדוגו סמי
נולד וגדל במזכרת בתיה. הוריו, אסתר ומרדכי ברדוגו, עלו לישראל ממרוקו ב-1964. בהיותו בן שלוש-עשרה התייתם מאביו. למד בבית הספר התיכון האזורי בגדרה, במגמה ביולוגית. את שירותו הצבאי עשה בהנדסה קרבית. לאחר שחרורו מצה"ל נסע לשנה לפריז, ובשובו למד היסטוריה וספרות כללית באוניברסיטה העברית בירושלים. עם תום לימודיו האקדמיים עבר מירושלים לתל אביב. מאז הוא מתגורר בה ומשלב בין עבודתו במשרד פרסום ובין כתיבה.
ברגשטיין פניה
נולדה בעיירה שצ'וּצ'ין, רוסיה הלבנה. אביה, מורה ומשכיל עברי, הקנה לה בילדותה את האהבה לשפה ולספרות העברית. בשנות מלחמת העולם הראשונה נדדה המשפחה לעיר סוּמי שבאוקראינה, ושם למדה בגימנסיה רוסית לבנות. ב-1922 חזרה עם משפחתה לפולין והתיישבה בעיירה אוגוסטוב. באותה שנה הצטרפה לתנועת "החלוץ הצעיר", ולאחר מכן נעשתה פעילה מרכזית בתנועת "החלוץ" בפולין. מאז כיוונה עצמה לעלייה ולהתיישבות בארץ ישראל.
ברג ננסי
נולדה וגדלה בבוסטון, מסצ'וסטס. את התואר הראשון קיבלה מאוניברסיטת מישיגן. את עבודת הדוקטור שלה בספרות עברית וערבית כתבה באוניברסיטת פנסילבניה. במהלך תקופה זו למדה במשך שנה באוניברסיטת קהיר, ושנה נוספת באוניברסיטה העברית בירושלים. מרצה לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת וושינגטון. תחומי המחקר העיקריים שלה הם ספרות של יוצרים יהודים בארצות ערב ושל יוצרים מזרחיים בישראל, ויחסי אבות ובנות בספרות העברית המודרנית.
ברבש בני
נולד ב-1950. גדל והתחנך בבאר שבע, בתל אביב ובקיבוץ גדות. במהלך שירותו הצבאי שימש כמג"ד בגולני, במלחמת יום הכיפורים נפצע קשה והשתחרר מצה"ל בדרגת סגן-אלוף. למד באוניברסיטת תל אביב היסטוריה כללית, ובמקביל כתב מחזות ותסריטים. מלמד תסריטאות קולנוע וטלוויזיה בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב. ב-1982 ראה אור ספרו הראשון, "היקיצה הגדולה" (כתר), המגולל את סיפורו של מח"ט המואשם על ידי הורים שכולים באוזלת יד שהביאה למות חייליו, כל זאת בעוד העד היחיד המסוגל לחלץ את המח"ט מהסבך – שרוי בתרדמת. הספר הפך ב-1991 לסרט בשם "אחרי המלחמה", שבוים על ידי אחיו, אורי ברבש.
