ארכיונים: ערכים

שנהב חיה

נולדה במושב כפר יהושע בעמק יזרעאל, מתגוררת בירושלים. למדה גיאולוגיה וספרות באוניברסיטה העברית בירושלים. עסקה במשך שנים אחדות במחקר בתחום הגיאולוגיה. אחר כך התמקדה בכתיבה, ועד מהרה הפכה לאחת מסופרות הילדים המפורסמות והאהובות ביותר בישראל.

שנברון סבטלנה

נולדה וגדלה במוסקבה, למדה בבית הספר הגבוה לתסריטאות. עלתה לישראל ב-1975. משנות השבעים מתפרסמות יצירותיה ברוסית בכתבי עת ישראליים ובינלאומיים, כגון: "22", "ורִמְיָה אִי מִי", "קונטיננט", "גרָאני", ולאחר נפילת המשטר הסובייטי, גם בכתבי העת המובילים ברוסיה.

שמש-קריץ תמי

נולדה בקריית שמונה. עבדה כעיתונאית ב"מעריב" וב"את". פירסמה עד כה שני ספרים. 

שמרי (ריבא) אריה

נולד בקאלושין, פולין, למשפחה חסידית. למד בישיבה וקנה דעת בכוחות עצמו בלימודי חול. היה חניך בתנועת "השומר הצעיר״. עלה לארץ ב-1929. מאז 1930 חבר בקיבוץ עין שמר, שהיה בין מייסדיו. עיברת את שם משפחתו על פי שם קיבוצו. פירסם משיריו בעיתונות יידיש בעולם ובישראל (לראשונה: קטע מן הפואמה "לייזער ציפּרעס" בכתב העת הספרותי החשוב בפולין "ליטעראַרישע בלעטער", 10 ביולי 1936).

שמרוק חנא

נולד בוורשה. למד בחדר מתוקן ובתיכון יהודי-פולני. ב-1938 החל בלימודי היסטוריה וספרות באוניברסיטת ורשה. עם פרוץ מלחמת העולם נמלט לשטחי ברית המועצות, שהה תקופה קצרה בלבוב, שם למד הוראת יידיש. מאוחר יותר שימש כמפקח על בתי יתומים לפליטים מפולין. ב-1949, לאחר תקופה קצרה במחנות העקורים, שם שימש כמורה, עלה ארצה. למד באוניברסיטה העברית בירושלים, היה מתלמידיו של דב סדן וב-1961 קיבל תואר דוקטור בהיסטוריה של עם ישראל. ב-1986 נבחר לאקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וב-1996 היה חתן פרס ישראל.

שמר יהודית

נולדה בטרנסילבניה. עלתה לארץ עם הוריה ב-1950. שימשה מורה לאנגלית עד צאתה לגמלאות ב-2002, אז החלה בכתיבה ספרותית. ספרה הראשון, ספר הילדים "אריה למשל", יצא לאור ב-2002. ספר זה וגם הבא אחריו, "שועל למשל" (2003), לוו באיוריו של בעלה, המאייר בן עמי שמר, והם מביאים עיבודים מחורזים למשלי חיות.

שמעוני יובל

נולד בירושלים וגדל בתל אביב. כנכד למשורר דוד שמעוני ובן להורים אנשי חינוך, ספג מילדותו תרבות עברית ונטייה לדיוק בלשון. מסעו לעבר ההכרה בייעודו הספרותי היה ממושך. תחילה ביקש להיות צייר וקולנוען (שתי האפשרויות טבעו חותם עמוק ברומן שלו "חדר"). בשנים 1978-1977 שהה בפריז, תחילה במגמת השתלמות באמנות הקולנוע, שלא התמיד בה. העיר, נופיה ואווירתה חילחלו אל דמיונו הספרותי והם ממלאים תפקידים מרכזיים בעיצוב הרקע של שני סיפוריו הגדולים, "מעוף היונה" (1990) ו"חדר" (1999, בחלקו השני, "המגרה"). "מעוף היונה" היה הופעת הבכורה של שמעוני, שהפתיעה את הקהילה הספרותית הישראלית והסבה את תשומת הלב למספר הצעיר. באותה שנה פורסם גם סיפורו "אמנות המלחמה" בכתב העת ""סימן קריאה"" 20. תשע שנים חלפו מפרסומים אלה ועד הופעתו של הרומן המקיף "חדר", יצירתו העיקרית של שמעוני עד כה. ב-2007 ראתה אור מסתו "אל העפר", העוסקת בתשובות של הספרות המקראית על השאלות שמעוררת אי-הנמנעות של המוות. התשובות מתנסחות במסגרת אנתרופולוגית-תרבותית רחבה של עיבוד "נושא" המוות במיתולוגיות ובדתות שונות. לפרנסתו הוא עוסק בעריכה ובהוראת כתיבה יוצרת.

שמעוני (שמעונוביץ) דוד

נולד בעיר בוברויסק, פלך מינסק, רוסיה הלבנה. אביו היה בן תורה, משכיל וחובב ספר. למד בחדר, אך קיבל גם חינוך כללי. בגיל שלוש-עשרה החל ללמוד רוסית ומדעים כלליים. התרשם במיוחד משירי פושקין ולרמונטוב, ובבגרותו תירגם מיצירתם. התחיל לכתוב שירים בגיל צעיר, ושירו "שיחת רסיסים" ראה אור בשבועון לילדים "עולם קטן" ב-1902, כאשר היה בן שש-עשרה. באותה עת פירסם את השיר "בין השמשות", שביאליק מצא בו עניין רב. במהלך השנים הבאות הופיעו שיריו בביטאונים שונים, ובהם "לוח אחיאסף", ""השלוח"", "הזמן" ו"המעורר". ב-1908 עבר את בחינות הבגרות בפטרבורג, וכעבור שנה עלה לארץ ישראל והחל לפרסם משיריו ב"הפועל הצעיר". למחייתו עבד כפועל בפרדסי פתח תקווה וכשומר בכרמי רחובות. הוא שהה בארץ כשנה בלבד, אולם נופיה ומראותיה הותירו בשירתו רושם מכריע, והוא זכה לקבלת פנים חמה על ידי מנהיגי וסופרי הדור כברל כצנלסון, א"ד גורדון, י"ח ברנר ואחרים. בשנה זו מסר לבן-אביגדור את קובץ שיריו "סער ודממה" (שראה אור רק ב-1912, לאחר ספר שיריו השני, "ישימון"). כדי לרכוש השכלה אקדמית הוא שב לרוסיה וממנה יצא לגרמניה, שבה למד באוניברסיטאות ברלין והיידלברג וסיים את לימודיו במחלקה לפילוסופיה ולשפות שמיות באוניברסיטת וירצבורג. ב-1911 נדפס ספר שיריו "ישימון" (ורשה: ספרות), מחזור שירי מסע לארץ ישראל שכלל גם את האידיליות הראשונות וכן פואמות ושירים ליריים. יעקב פיכמן (1959) העיר על שם הספר: "הספר היה מלא התעוררות של אושר, והיה שקוי כולו רננה של ים ושמש. אבל ה"ישימון", זה משכן הבדידות, המקלט לשירה ולתפילה, היה הצבע הנאמן – בו בטח הלב יותר" (135). ועם זאת "משיר לשיר הולך ומבהיר שטח-מה בעולם" (שם). ואכן, כבר בשני הספרים הראשונים ניכר, בצד המוטיבים הליריים הנוגים המאפיינים את משוררי "דור ביאליק", היחס המפויס וההומוריסטי אל החיים, שיש בו יותר משמץ של חדוות המצאה ושחרור הטמונים בהתמסרות למחוזות החלום והדמיון: "אַךְ כָּל מַה-שֶׁאֶחְפֹּץ בָּם אֶרְאֶה, אֲשַׁנֵּם וְאַטֵּם כִּלְבָבִי:/ בִּרְצוֹנִי הַר יִהְיֶה לְנָחָש וְנָחָש יֵהָפֵךְ לְלָבִיא…" ("בין השמשות", תרס"ב), או בהתבוננות הסקרנית והנינוחה בתופעות הטבע, בחיות ובצמחים: "תְּנַתֵּר הַלְּטָאָה בַּחוֹל הַקּוֹדֵחַ,/ תַּבְרֵקְנָה טַבְּעוֹתָיו שֶׁל נָחָשׁ בָּרִיחַ,/ מִמְאוּרַת חַלָּמִישׁ יֵרָאֶה רֹאשׁ פֵּתֵן/ בָּאֲוִיר הַלּוֹהֵט מֵרִיחַ…" (""ישימון". I: צהריים", תרס"ט-תר"ע). בימי שהותו בברלין כתב גם פואמות, שהחשובה והידועה בהן היא "חלום ליל חורף". עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה חזר לרוסיה, המשיך ללמוד במכונים למדעי המזרח, להיסטוריה ולפילולוגיה באוניברסיטת פטרבורג ועמד בבחינות הממלכתיות. לאחר 1917 עבר למוסקבה, שם היה מזכיר מערכת העיתון היומי העברי "העם", השתתף ב"התקופה", תירגם להוצאת שטיבל והמשיך לכתוב.

שמיר משה

נולד בצפת למשפחת פועלים. האב היה מחיילי הגדוד העברי שהשתתפו בכיבוש ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. ב-1924 עקרה המשפחה לתל אביב, שבה קיבל את חינוכו בגימנסיה "הרצליה" ובקן "השומר הצעיר". בזה האחרון ספג, אולי יותר מכל בני דורו, משנה ציונית מרקסיסטית, שהשפיעה על אורח מחשבתו ופעולתו גם לאחר שכפר במרקסיזם ואף הצטרף (אחרי מלחמת 1967) לימין הציוני הרדיקלי. כחבר פעיל בתנועת "השומר הצעיר" הצטרף ב-1941 לקיבוץ משמר העמק, שאותו עזב ב-1947, לאחר שהקיבוץ ביקש להטיל צנזורה על הרומן הראשון שלו, "הוא הלך בשדות" (ראה אור ב-1947 אחרי שפרסומו הושהה). מנעוריו נרתם לעריכה. ייסד וערך את "על החומה" (1939-1941), ועם שלמה טנאי ייסד וערך את כתב העת "ילקוט הרעים" (1946-1943), שבו התגבשה הקבוצה הספרותית שנקראה לימים "דור תש"ח" הספרותי. שמיר היה מקובעי דרכה הרעיונית והאמנותית של קבוצה זו. במלחמת העצמאות היה חבר בפלמ"ח, אך עסק  בעיקר בעריכה. ב-1949 ייסד וערך את כתב העת של צה"ל "במחנה", שממנו הודח על ידי דוד בן-גוריון לאחר שפירסם מאמר מחאה על פירוק הפלמ"ח. ב-1950 ייסד וערך עם אהרן מגד את דו-השבועון "משא", שגם ממנו נפרד לאחר פירוק המרכיבים של מפ"ם והפיכתו למוסף הספרות של העיתון "למרחב", ביטאון אחדות העבודה.

שמיר זיוה

נולדה ברמת גן. למדה בבית הספר "יהלום" ובתיכון "אהל שם" ושהתה שנתיים עם משפחתה בניו יורק. בעלת תואר ראשון, שני ושלישי מאוניברסיטת תל אביב, שבה שימשה כמרצה במשך שנים רבות והועלתה לדרגת פרופסור ב-1998. מילאה תפקידים ניהוליים ציבוריים שונים, בהם יו"ר ועדת מקצוע הספרות במשרד החינוך. באוניברסיטת תל אביב שימשה כראש בית הספר למדעי היהדות וכראש מכון כץ לחקר הספרות.