גרינברג אצ"ג
נולד בביאליקאמין, מזרח גליציה, בן בכור להורים צאצאי שושלות חסידיות מרכזיות באוקראינה ובגליציה. בילדותו עקרה המשפחה לעיר המחוז למברג (לבוב), שם שימש האב כמורה הוראה שכונתי. המשפחה חיה בדוחק, מנוהלת על ידי האם הנמרצת והסוערת בת שבע, בעוד האב, ר' חיים, איש מופנם ותלמיד חכם, היה שקוע בלימוד ובתפילה. מילדותו ספג לימודי קודש ברוח המיסטיקה החסידית. עם זאת, הוריו לא כיהו בו כשהחל, בעודו ילד, לקרוא בספרויות העברית והיידית המודרניות ולכתוב שירים בשתי הלשונות. כנער נעשה מקורב הן לחוג המשוררים היידיים בלמברג, שבראשו עמד הליריקן שמריהו אימבר, והן לסופרים עבריים ובראשם גרשון שופמן, שחי באותה התקופה בבירת גליציה המזרחית. הוא סייע לו בהדפסת שירי הביכורים העבריים שלו, ואילו שיריו היידיים הראשונים נדפסו בעיתון היידי המקומי "טאגבלאט", שעורכו, מבקר התיאטרון צבי ביקלס-שפיצר, נטה חסד למשורר המתחיל. ב-1912, והוא נער בן שש-עשרה, ראה אורי צבי את שיריו בשתי הלשונות נקבעים בדפוס. הוא התגלה אז כמשורר של הלוך נפש עגמומי, מחברם של שירים ליריים קצרים, חרוזים ושקולים.
גרינבאום אלישבע
בתם של הפסיכולוגית יהודית גרינבאום והפרופסור לפסיכולוגיה צ'רלס גרינבאום. גדלה והתחנכה עם אחותה התאומה ושני אחיה בשכונת בית הכרם בירושלים ובעיר דיורהם בקרוליינה הצפונית, ארצות הברית. בתום לימודיה התגייסה לשירות צבאי בחיל המודיעין, ועם שחרורה החלה בלימודי תיאטרון באוניברסיטת תל אביב. כעבור שלוש שנים, בהיותה בת עשרים ושלוש, נישאה ועברה להתגורר בסן פרנסיסקו. בתקופה זו החלה לעסוק בבימוי, בכתיבה לתיאטרון ובמשחק, ובשנים 1988-1992 הועלו בסן פרנסיסקו שלוש גרסאות למחזה הראשון שלה, "אלישבע". במרכז המחזה האוטוביוגרפי, שביימה אותו ושיחקה בו, נבחנים היחסים בין "אלישבע" ל"אלישבע"-אלזה, קרובת משפחה יהודייה-גרמנייה ש"אלישבע" נקראה על שמה, ובמלחמת העולם השנייה אימצה זהות בדויה כדי לשרוד. המחזה זכה לביקורות אוהדות ואף הוצג במסגרת פסטיבל "סולו-מיו" בסן פרנסיסקו. ניכרים בו נושאים המאפיינים את המשך כתיבתה המחזאית והפואטית: מחאה וביקורת על אי-צדק חברתי, דאגה ליחיד, שאיפה לדיאלוג עם האחר וזמניות חייו של האדם.
גרין דרור
נולד בירושלים בשכונת אבו-טור, לאם מורה ולאב ספן. כילד חווה את מלחמת ששת הימים, וכחייל בתותחנים נלחם במלחמת יום הכיפורים באוגדת אריאל שרון. חוויות אלה נחרתו בנפשו. הוא הוכר כהלום קרב כשלושים שנה לאחר המלחמה. למד לתואר ראשון במוזיקולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ולתואר שני ותואר דוקטור בפסיכותרפיה בלונדון. החל מ-1988 מתגורר עם משפחתו בכפר קטן בבולגריה.
גרוסמן לדיסלב
נולד בהומנה, מזרח-סלובקיה. לפני עלייתו ארצה פעל גם בצ'כיה. את לימודיו התיכוניים סיים ב-1939 בעיר מיכאלובצה. כעבור זמן קצר החלו בסלובקיה רדיפות היהודים, והוא לא המשיך בלימודיו. תחילה עבד בבית חרושת ללבנים, אחר כך גויס על ידי השלטון הפשיסטי לפלוגות עבודה. בשנים 1944-1943 הסתתר במחתרת, לבסוף נלכד ובשנים 1945-1944 היה עצור במחנה עבודה בסלובקיה עד שחרורו. לאחר המלחמה, בשנים 1945-1949, למד בפראג בבית הספר הגבוה למדעי המדינה והחברה, ומ-1950 פעל בתפקידי עריכה בעיתונים, בהוצאות מדעיות ובהוצאות ספרותיות. בשנים 1965-1967 ועד עלייתו לישראל ב-1968 שימש תסריטאי באולפני הסרטים הצ'כוסלובקיים הממלכתיים בפראג.
גרוסמן דויד
נולד בירושלים וגדל בשכונות קרית היובל ובית הכרם. אמו ילידת הא"רץ" ואביו נולד בעיירה דינוב ליד לבוב, גליציה, ועלה ארצה ב-1936. בילדותו ובנעוריו השתתף בשידורי "קול ישראל" לילדים ככתב צעיר וכשחקן בתסכיתים. שירת בצבא בחיל המודיעין ולאחר מכן למד פילוסופיה ותיאטרון באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנות השבעים והשמונים עבד ב"קול ישראל" בכתיבה, בעריכה ובהגשה של תוכניות לילדים, וכן כעורך וכמגיש יומנים במחלקת החדשות. ב-1988 עזב את עבודתו ברדיו על רקע עימות פוליטי עם הממונים עליו, ומאז הוא מייחד את זמנו ליצירתו הספרותית. הוא מתגורר עם משפחתו במבשרת ציון.
גרוס נתן
נולד בקראקוב למשפחת סוחרים אמידה שעסקה בשיווק מוצרי זכוכית וחרסינה. למד בגימנסיה עברית והצטיין במקצועות ההומאניים. סיים את לימודיו התיכוניים ב-1938 והחל ללמוד באקדמיה לאמנויות ובפקולטה למשפטים באוניברסיטה היגיילונית בקראקוב. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נאלץ להפסיק את לימודיו, ובשנים 1942-1941 שהה בגטו קראקוב. ב-1942 נמלט מן הגטו ובעזרת ניירות אריים הצליח לשרוד את השואה. מקראקוב עבר לוורשה ונשאר בה עד ההתקוממות הפולנית באוגוסט 1944. משם עבר לאוטבוצק ונשאר בה עד הגעתם של הצבא האדום והצבא הפולני. באביב 1945 חזר לקראקוב והחל לעבוד בסניף המקומי של הוועדה ההיסטורית היהודית, בעיקר בגביית עדויות של ניצולים. במקביל החל לעסוק בתרגום שירה מגרמנית ומיידיש לפולנית.
גרודזנסקי שלמה
נולד בגרודנה, ליטא, שם למד ב"חדר מתוקן". ב-1917 היגר עם משפחתו לארצות הברית ובכך הסתיימו לימודיו הפורמליים. שם נאלץ כבר מגיל ארבע-עשרה לעבוד לפרנסת המשפחה, אך באותו הזמן קרא ברעבתנות ספרות בעברית, ביידיש ובאנגלית ורכש לו ידע רב בפילוסופיה, בתיאולוגיה, בסוציולוגיה, בשירה ועוד. בשנים 1951-1928 עבד כעיתונאי ביידיש, בעיקר בביטאון תנועת העבודה הציונית "אידישער קעמפער", תחילה כעוזר לעורך חיים גרינברג ולבסוף כעורך בפועל.
גרובמן מיכאל
נולד במוסקבה. היה פעיל, בעיקר כאמן חזותי, בתנועת האוונגרד הרוסי של שנות השישים, שהתנגדה לתרבות הסובייטית הרשמית. במקביל החל להתנסות בכתיבת שירה. עלה ארצה ב-1971. בשנים 1981-1975 ערך את העיתון הלא-ממוסד "לווייתן", ביטאון קבוצת אמנים וסופרים בשפה הרוסית, שדגל באמנות ייחודית ואוונגרדית בישראל. בשנות השמונים והתשעים היה פעיל בעיתונות הרוסית בארץ, ובמשך שנים רבות משמש חבר המערכת המוביל של כתב העת "זרקלו" (מראה), שבו הוא מפרסם את רוב יצירותיו הספרותיות.
גרבוז יאיר
נולד בגבעתיים, היה חבר קיבוץ כפר החורש ואת לימודי האמנות עשה אצל רפי לביא וב"מכון אבני". תערוכת היחיד הראשונה שלו הוצגה ב-1967 ותערוכות רבות אחרות הוצגו מאז בארץ ובעולם. במשך כמה שנים כתב במוסף הסאטירי ""דבר" אחר" של העיתון "דבר", שם חתם בכינוי י' "פולני". רשימותיו התאפיינו בשנינות ובמבט הבוחן בקריצה את המציאות הישראלית. על טוריו אלה זכה גרבוז בפרס סוקולוב, וב-1993 כינס אותם בספר "תמיד" "פולני" (זמורה-ביתן).
גפן יהונתן
נולד במושב נהלל, שם למד בבית הספר היסודי ובתיכון. התגייס לצנחנים (1965) ולאחר שסיים קורס קצינים הועבר לגדוד "ברק" בגולני, שם שירת כקצין מודיעין. עם שחרורו מצה"ל עבר לתל אביב. ב-1968 יצא לאור ספר שיריו הראשון, "כמה מילים" (תרבות וחינוך). באותה העת כתב גם את "שירים שענת אוהבת במיוחד" כמכתבים לאחותו בת הארבע (1969). ב-1970 נסע ללונדון ללימודים וחזר לארץ ב-1972, והחל לכתוב טור שבועי בעיתון מעריב, שאותו הוא כותב עד היום. ב-1974 העלה עם דני ליטני מופע ראשון בשם "זה הכול בינתיים, בינתיים זה הכול", שזכה להצלחה גדולה. בשנות השבעים והשמונים כתב והעלה מופעים סאטיריים נוספים ופירסם ספרי שירה, בהם "מקום לדאגה" (1971) ו"בעיקר שירי אהבה" (1976). גפן הוא אחיינו של משה דיין ואביהם של היוצרים שירה ואביב גפן.
