ארכיונים: ערכים

שפאן שלמה

נולד בעיירה יאמוליניץ בפודוליה. לאחר שנים של לימוד במסגרות חינוך יהודיות-מסורתיות ומשכיליות, התקבל לבית הספר למסחר בקמנץ-פודולסק, שאותו סיים בהצטיינות ב-1918. שימש כמורה וכמנהל בבית הספר "תושייה" של רשת "תרבות" בקמנץ-פודולסק עד לחיסולו על ידי היבסקציה ב-1921. בעקבות זאת עזב את אוקראינה – תחילה לטשורטקוב שבגליציה ובהמשך ללבוב וללודז', שם לימד בגימנסיה "יבנה". ב-1923 עלה ארצה. מ-1927, במקביל לעבודתו כמורה, למד באוניברסיטה העברית בירושלים (חוג ראשי – ספרות עברית, חוג משני – פילוסופיה וקבלה, וגם את לשונה ותולדותיה של יוון העתיקה). ב-1932 קיבל תואר מוסמך. ב-1933 עבר לתל אביב ולימים התמנה למרצה בבית המדרש למורות ע"ש לוינסקי. עם קום המדינה שימש בתור מפקח החינוך התיכוני במשרד החינוך, ומ-1958 כמרצה לפרוזודיה בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב. אח בלשכה התל-אביבית של מסדר הבונים החופשיים ""ברקאי"".

שנפלד רות

נולדה בפולין. עברה את מלחמת העולם השנייה כילדה בוורשה, ובנעוריה עלתה ארצה. למדה באוניברסיטה העברית בירושלים. חיברה עבודת גמר לתואר השני על נושא השואה בספרות העברית (1967), ועבודת דוקטור על הרומן ההיסטורי העברי במאה העשרים (1981). עם ייסודו של מכון כץ לחקר הספרות העברית באוניברסיטת תל אביב ב-1970 הצטרפה לסגל החוקרים שלו, ופעלה בו קרוב לשלושים שנה, עד פרישתה לגמלאות. במסגרת זו נמנתה עם עורכי המהדורה האקדמית של שירת ביאליק (א'-ג', 1983; 1990; 2000) בהנהגתו של דן מירון.

שנער לאה

נולדה בקראקוב, פולין. בעת מלחמת העולם השנייה שהתה במחנות ריכוז, בהם פלאשוב, אושוויץ וברגן-בלזן. עלתה לישראל במסגרת העלייה הבלתי-לגאלית ב-1948, ובדרך לארץ היתה עצורה בקפריסין. בעלת תואר ראשון ותואר שני בתנ"ך ובלשון מטעם אוניברסיטת תל אביב. עסקה בהוראת מקרא וספרות, וכיום מפעילה יוזמות תרבותיות במושב מכמורת.

שניר לאה

נולדה בקבוצת משמרות. גדלה והתחנכה בקיבוץ אפק. לאחר נישואיה עברה לקיבוץ בית השיטה, שבו היא מתגוררת עד היום. בבגרותה למדה בסמינר למורים "נהלל" ובסמינר "אורנים", ולאחר מכן למדה תואר ראשון בספרות השוואתית, במחשבת ישראל ובחינוך ותואר שני בתולדות האמנות ובפילוסופיה כללית, שניהם באוניברסיטת חיפה. ב-1982 החלה לערוך את מדור השירה בהוצאת הקיבוץ המאוחד, תפקיד שהיא ממלאת עד היום, כולל את סדרת "ריתמוס", וספרי מחקר בתחומי הספרות, מחשבת ישראל, אמנות ופילוסופיה. כמו כן עורכת את כתב העת לספרות, אמנות ותיאטרון של התנועה הקיבוצית "עלי שיח". 

שניידר שמואל

נולד בגליציה, פולין. עלה לישראל בנעוריו. בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים בספרות עברית ובמדעי המדינה. בעל תואר שני ותואר דוקטור בספרות עברית מ"ישיבה יוניברסיטי". לימד בקולג'ים בקנדה ובניו יורק. פרופסור חבר במחלקה ללשון ולספרות עברית בישיבה קולג' של ישיבה יוניברסיטי, ניו יורק. עמד בראש מחלקה זו יותר מעשרים שנה. שימש סגן יו"ר ההסתדרות העברית באמריקה ויו"ר של מערכת כתב העת ""הדאר"".

שניאורסון (מישקובסקי) זלדה

נולדה להוריה הרב שלום שלמה ורחל שניאורסון בעיר יקטרינוסלב ברוסיה. בסמיכות ללידתה עברה המשפחה לעיירה שירוקיאה שבה כיהן אביה כרב. בעקבות המהפכה הבולשביקית פוטר אביה ונרדף וב-1918 נמלט עם משפחתו לבית חותנו, הרב דוד צבי חן (הרד"ץ), שכיהן כרב בעיירה צ'רניגוב. הרד"ץ היה מחשובי חסידי חב"ד ברוסיה, ורבים היו משחרים לפתחו ללימוד ולסעד. דמותו תפשה מקום מרכזי בילדותה של זלדה, והיא משורטטת בשירתה מתוך הערכה עמוקה. אביה של זלדה היה נינו של "הצמח צדק", האדמו"ר השלישי של חסידות חב"ד. ר' מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר האחרון של חב"ד, היה בן אחי אביה של זלדה, וזלדה שמרה על קשר מכתבים עמו שנים ארוכות. זלדה חשה לאורך כל ימיה הזדהות עם ערכי החסידות וראתה את עיסוקה בשירה כהמשך ישיר למסורת החסידית המקדשת את העיסוק בסיפור, בניגון ובשירה.

שניאור זלמן (זלקינד)

נולד בעיר שְׁקְלוֹב, רוסיה הלבנה. מצד אביו היה קשור בקשרי משפחה לשושלת אדמו"רי חב"ד. מגיל רך ייעד את עצמו ליצירה ספרותית, וכבר בגיל שתים-עשרה ושלוש-עשרה יצא לוורשה ולאודסה כדי להציג את עצמו בפני גדולי הספרות העברית. חייו הספרותיים הממשיים החלו ב-1902. באותה שנה התיישב בוורשה, עבד בהוצאת תושיה ופירסם את שיריו הראשונים בעברית וביידיש. ב-1904 עבר לווילנה, הועסק במערכת העיתון "הזמן" וגיבש את ספר שיריו הראשון, "עם שקיעת החמה". הופעת הספר ב-1906 (תושיה) הותירה רושם רב, ובתגובה ישירה לה חיבר ח"נ ביאליק את מסתו "שירתנו הצעירה", שבה סימן את שניאור כראש וראשון למשוררים הצעירים דאז, ודימה אותו ל"שמשון צעיר שגדלו לו בן-לילה כל שבע מחלפותיו" ול"גור-אריה… כשטרפו מפרפר בין שיניו". מאז ואילך נקבע דיוקנו של שניאור כמשורר הגבורה, העוצמה הארוטית והגבריות הכובשת. באותה תקופה עשה ניסיונות גם בסיפורת של התלבטות נפשית ברוח "הזמן", שכונסה בקובץ "מן החיים והמוות" (1910).

שני רִנה

נולדה בחדרה ושם התחנכה. בתום שירותה בצה"ל כקצינת חינוך למדה לתואר ראשון לימודים רומאניים באוניברסיטה העברית בירושלים. במקביל החלה לפרסם שירים (לראשונה ב"משא", "למרחב", 20 ביוני 1958). ב-1961 ראה אור ספר שיריה הראשון, "עיר זרה" (עם עובד), אחריו "ים נעול" (1963) ו"שלום לאדוני המלך" (1970). באותו עשור פירסמה גם ארבעה ספרי ילדים וכתריסר תרגומים (מצרפתית, מאיטלקית, מספרדית ומאנגלית) – למחזות ("יהודי הדממה" לאלי ויזל, לפני תרגומו של חיים גורי), לספרי שירה (שירים מאת גבריאלה מיסטראל, 1966), לספרי ילדים ולרומן ("בתולת הים הקדושה" מאת הסופר היווני סטרטיס מירביליס, 1969, תורגם מאנגלית).

שנהר (שנברג) יצחק

נולד בוולוצ'יסק שבגבול אוקראינה-גליציה. ב-1914, בזמן מלחמת העולם הראשונה, עקרה המשפחה לפרוסקורוב, שם למד שנהר בגימנסיה רוסית, וכן עברית אצל מורה פרטי. בשנים 1918-1917 היה פעיל בתנועת "החלוץ", וב-1921 עלה ארצה ועבד כפועל רכבת, פועל בניין ופועל חקלאי. ב-1923 עבר לקיבוץ מרחביה, וכעבור שנה חזר לתל אביב והשתלם בשפות. ב-1930 נסע ללמוד כלכלה בבלגיה באוניברסיטת בריסל, ושב ארצה ב-1931.

שנהוד (שיינהויט) שלמה

נולד בגליציה (היום אוקראינה). למד בבית הספר העברי "תרבות" בטרנופול ובסמינר "תחכמוני" בוורשה. עלה ארצה ב-1936 ועבד בנמל חיפה ובמפעלי המלח בעתלית. אחר כך עבר לתל אביב ועסק בעבודות עריכה ותרגום. משורר עברי ויידי ומתרגם בשפות אלה. שירו הראשון ביידיש פורסם ב-1939, ובאותה שנה ראה אור ספר שיריו הראשון ביידיש, "צווישן בלוי און ים" (עליו הוא חתום בשם שיינהויט), בהוצאת פריינט. ספר שיריו הראשון בעברית, "שירי העצב הקורן", ראה אור ב-1956 (דביר).