חוקר, סופר ועורך
נולד בדומברובן, בסרביה. ב-1932 עלה ארצה. למד באוניברסיטה העברית בירושלים והיה פעיל בסניף הירושלמי של אגודת הסופרים העבריים. היה חבר ועד מרכז פא"ן וגזבר-כבוד של הארגון, היה חבר במועצה לביקורת סרטים ומחזות וכיהן כמנהל הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס של האוניברסיטה העברית. פירסם מונוגרפיות על סופרים ומאמרים בענייני ספרות וספרים. היה נשוי למשוררת פועה שלו-תורן.
המונוגרפיה הראשונה שכתב, "ספרותנו היפה מביאליק עד ימינו: ספר עזר וקריאה", ראתה אור בשלושה כרכים (אחיאסף, 19441954). המונוגרפיה נכתבה בשיתוף עם מרדכי רבינזון. ב-1947 ראתה אור המונוגרפיה "יוסף קלוזנר: האיש ופועלו" בשיתוף עם יעקב בקר. ב-1955 ראה אור ספרו "בית אבא: פרקי ציור והווי". ב-1973 ראתה אור המונוגרפיה "היה היתה עיירה געווען אמאָל א שטעטל", שמספרת את סיפור עיירתו של תורן בדומברובן שבבסרביה. כמו כן ליקט, קיבץ וערך ספרים נוספים, ובהם האנתולוגיה "שירי אהבה בישראל: מימי קדם עד ימינו", שראתה אור ב-1948.

בן-גריון, עמנואל. "עם קריאה ראשונה: 'חיים תורן: שירי אהבה בישראל"'. "דבר". 4.6.1958. 3; —. "עם קריאה ראשונה: 'משניאור עד שוהם'. "דבר". 7.9.1945. 13.

אסנת אלדר