משוררת ומתרגמת
נולדה בתל אביב. בוגרת גימנסיה "הרצליה". למדה ספרות עברית, מקרא, פילוסופיה וספרות אנגלית. סיימה את בית הספר לחינוך, והיא בעלת תואר שני ודוקטורט מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נושא עבודת המחקר שלה: "א"ב גוטלובר ויצירתו הפיוטית" (ראתה אור כספר בשם זה ב-1958). בעלת תעודת מתרגמת מבית הספר למתרגמים שליד האוניברסיטה העברית ומשרד החינוך (1952). זכתה בתחרות היופי "מיס ירושלים" (1954).
מגיל צעיר החלה לפרסם שירים ותרגומי שירה. פרסומיה הראשונים הופיעו ב"העולם", "גזית", "גליונות" ו"הפועל הצעיר". שיריה תורגמו לשפות רבות. ייסדה ומשמשת כעורכת של "לירית" – כתב עת לשירה עברית בת זמננו בתרגום לאנגלית המופץ באינטרנט. באחדים מספריה מופיעים לעתים כתיבה קליגרפית ורישומים פרי עטה. נשואה לסופר והעורך חיים תורן.
בראייה כוללת של שירתה (וגם של בחירת תרגומיה) ניתן לזהות שני מוטיבים בולטים: האהבה הטוטלית על שלל גווניה והזדהות עם המסכת התרבותית של "העולם" המערבי. מיצוים של המוטיבים האלה מתגלה במיוחד בספר השירים "לחלום אותך" (2002), אך הם נמצאים כבר בספריה המוקדמים. למשל מתוך "לבי ער" (1964), השיר "בים אהבתך הגדול ": "בְּיָם-אַהֲבָתְךָ הַגָּדוֹל/ אֲנִי סִירָה קְטַנָּה הָיִיתִי… בְּאַהֲבָתְךָ הַגְּדוֹלָה הֱיוֹת קְטַנָּה-קְטַנָּה אִיוִּיתִי,/ כִּי בָּהּ נִדְלְקוּ לִי/ אִיֵּי יַלְדוּתִי הַיְּרוּקִּים/ שֶׁאֶל חופם לְבַדִּי לֹא הִגָּעְתִּי". נהירים למשוררת שבילי יצירתם של משוררים רבים, עבריים ומאומות "העולם", והיא רואה עצמה כחלק מעולמם. נמנים עמם: אמילי דיקינסון, רוברט בראונינג ואליזבט בארט בראונינג, סירקה טורקה הפינית, שאול טשרניחובסקי, שמעון הלקין, ק"א ברתיני, יהודה עמיחי ואחרים. בהשפעת ציור מפורסם של קלוד מונה, המופיע על עטיפת ספרה "לחלום אותך", היא מבהירה בשיר הלקוח מספר זה, כי עולמה האמיתי הוא "העולם" הקסום של ימים עברו, ולא עולמנו העכשווי: "אֲנִי גְּבִירָה בְּלָבָן/ שֶׁיָּרְדָה מִבַּדָּיו שֶׁל קְלוֹד מוֹנֶה./ אֲנִי יוֹצֵאת מִתּוֹךְ הַתְּמוּנָה/ אֶל הַמְּצִיאוּת/ בְּשִׂמְלַת מַלְמָלָה וּבְשִׁמְשִׁיָּה לְבָנָה/ יוֹצֵאת אֶל הָעִיר וּשְׁאוֹנָהּ/ עוֹמֶדֶת תּוֹהָה:/ הֵיכָן כָּל הַכִּרְכָּרוֹת/ הֵיכָן הָרְגִיעָה/ וְהַגְּבִירוֹת הַנָּאווֹת?" ("גבירה בלבן"). באותו הלך רוח היא מציינת כי הזמן האבוד של סבתה הוא גם זמנה שלה, וכך אף הזמן האבוד של אבות אבותיה. בכל השירים ניכרת אהבתה לתנ"ך והתרפקותה על ניביו ופסוקיו, המשמשים במקרים רבים נקודת מוצא לשונית ורעיונית לעלילה הפיוטית של שיריה. עוד מספריה: "חרוזים מבין קפלי המניפה" (יבנה, 1956); "נשמת הדברים" (1979); "שערי הלב" – המכיל בעיקר מתרגומיה (1979); ו"החתול פיגרו" – שירי ילדים (2006).
קנתה לה את מקומה בעולם הספר העברי גם בזכות תרגומיה מיצירתו של המשורר ההודי רבינדראנאת טאגור. פירסמה תשעה קבצים מפרי יצירתו ("ציפורי נוד", "מתת אוהב", "עלי אורח", "בסוד נשים", "שימיני כחותם", "גחליליות", "בשורת אביב", "לאור השקיעה", "הרדופים אדומים"), שראו אור בכמה מהדורות בשנים 1977-1953. תירגמה גם את הספר "צללים של אהבה", משירי המשורר הטורקי טאלאט סעיט הלמאן (1983), ופירסמה מהדורה דו-לשונית (עברית-אנגלית) בשם "זו איגרתי לעולם", משירי אמילי דיקינסון (1993).
זכתה בפרס קלאוזנר מטעם עיריית תל אביב על חקר יצירתו של גוטלובר (1957); פרס בינלאומי לשירי שלום על שם ש' שלום מטעם הקונגרס הבינלאומי למשוררים, חיפה (1992), על השיר "פגישה עם משורר גולה" (פורסם אחר כך בספרה "לחלום אותך"); פרס ראשון ועיטור כבוד בתחרות שירי ילדים בקונגרס העולמי ה-15 לספרות ושירה בסין (1994), על שירה "חלום" (פורסם אחר כך בספרה "החתול פיגרו"); פרס "היהלום שבכתר" מטעם שגרירות הודו בישראל על תרגומיה לכתבי טאגור (1995) ועוד. חברה באקדמיה העולמית לאמנות ולתרבות שליד אונסק"ו (שמטעמה קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד ב-1993) ובאגודת הידידות ישראל-הודו.

בלום, הילה. "ורד לאמילי, על תרגום שיריה של אמילי דיקינסון". "ידיעות אחרונות" תרבות, ספרות, אמנות. 10.12.1993. 29; ליפשיץ, אריה. "שירים ותרגומים לפועה שלו-תורן, על הספר '"נשמת הדברים""'. "רבעון ירושלים לספרות". אביב 1980. 110-112.

אביב עקרוני