סופר
בנם של המבקר וההוגה מרדכי שלו והציירת ריקה שלו, אחיה הבכור של הסופרת צרויה שלו. נולד בקיבוץ כנרת ב-1958. עבר עם הוריו המורים למכללת "בית ברל" ואחר כך לירושלים. סיים לימודי מתמטיקה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים ויצא לאוקספורד להשלמת תאריו. מכהן כפרופסור בחוג למתמטיקה באוניברסיטה העברית.
פירסם עד כה ארבעה ספרי פרוזה. הראשון, "אופוס 1" (כתר, 1988), הוא קובץ הכולל ארבעה סיפורים, ""אופוס 1"", "זעזוע מוח", "סקרצו" ו"היעדרות". גיבורי הסיפורים הם אנשים בודדים, שהניכור וההזרה שלהם רק מוסיפים על חשדנותם היתרה ורגישותם המופרזת. שלו הוא סופר ניסיוני במידת מה, כי הוא מעניק לפרוזה שלו צורות השאובות מעולם המתמטיקה, ומעמיד לשון מוזיקלית, שכמו נשמעת למבנים הקשוחים של יצירות מוזיקליות. הספר זכה לקבלת פנים אוהדת ועורר ציפיות רבות באשר להמשך דרכו של הסופר הצעיר.
בספרו השני, "ספר הפתיחות" (1996), שבעים פתיחות לספרים שלא נכתבו, והתחלות של סיפורים שאין ולא יהיה להם המשך. ברצף הפתיחות, שאינן נמשכות ואינן מושלמות, יש שפע של אפשרויות סיפור, חידות ללא פתרון, הצצות ספרותיות, משחקי מבנים ותעתועי סגנון, המוגשים לקורא ללא עריצות המבנה של הסיפור המקובל כביכול, וללא השרירות הגחמנית של המחבר. בספר זה ביסס שלו את מעמדו כסופר לקוראים "מיטיבי קרוא", כאלה הנהנים לבצע בעצמם חלק ממטלות בניית הסיפור, המוטלות בנוסח כתיבה מסורתי יותר על הסופר.
הרומן "החומר האפל" (2004) מתאר פרשיית אהבה בין גבר מכובד ונשוי לסטודנטית צעירה. סיפורו של הגבר הבוגד הוא עיקר הרומן. הסופר עושה כאן שימוש חדשני בדואר האלקטרוני, כמין נוסח מודרני של רומן המכתבים המקובל. העלילה מתנהלת בין חידושי הפרוזה, המשלבים מבנים ולשון ממערכות לא ספרותיות, ובין סיפור רומנטי מסורתי. הרומן שופע הומור ויש בו אירוניה מתוחכמת. הוא תורגם לגרמנית ולאיטלקית. ב-2012 הוציא שלו את "אמא", ספר המחולק ל-273 פרגמנטים קצרים המתארים את התמודדותו עם מותה של אמו.

גור, בתיה. "מתי באמת סיפור נגמר?". "הארץ" תרבות וספרות. 3.1.1997. ד'2; הופמן, חיה. "מבנה מוסיקלי וצלילים ספרותיים. "ידיעות אחרונות" ספרות. 7.10.1988. 24, 29; הירשפלד, אריאל. "אני על אני בלבד". "הארץ" תרבות וספרות. 7.10.1988. ב'8-ב'9; מלצר, יורם. "שאלה של מוטיבציה". "מעריב" ספרות. 24.12.2004. 24.

אלישע פורת