משורר, סופר וחוקר ספרות
נולד במרוקו בעיירה קְסַר-אַ-סוּק (היום אַ-רשדייה (לסופר נהוראי מאיר שטרית. הגיע לארץ ב-1963. גדל בשכונת עולים באשדוד ולמד בתיכון החקלאי "נחלת יהודה". למד באוניברסיטה העברית בירושלים לתואר ראשון בספרות עברית ולתואר שני ולתואר דוקטור במדעי המדינה. עבודת הדוקטור שלו, "ההיסטוריה הפוליטית של המזרחים בישראל", עובדה לאחר מכן לספר "המאבק המזרחי בישראל" (עם עובד, 2004). בנוסף למד לתואר שני במזרח-תיכון באוניברסיטת קולומביה בניו יורק כעמית בינלאומי בבית הספר ליחסים בינלאומיים. מתגורר בניו יורק ומשמש פרופסור לשפה, ספרות ותרבות עברית בקווינס קולג'.
פעיל חברתי, ממקימי "הקשת הדמוקרטית המזרחית", שחרתה על דגלה לחשוף תהליכים ומנגנונים פורמליים ובלתי פורמליים שהובילו להנצחת הפער הכלכלי ולדיכוי התרבותי של המזרחים ושל אוכלוסיות מוחלשות אחרות בישראל. כמו כן היה ממקימי עמותת "קדמה" שהקימה ב-1994 את בית הספר הייחודי "קדמה" בשכונת התקווה בתל אביב (וכן את בית ספר תיכון קדמה בירושלים). בית הספר חרת על דגלו לאפשר חינוך שווה ואיכותי לתושבי השכונות המוחלשות, שיכין את התלמידים למסלול האקדמי.
כתב וביים שני סרטים: הפנתרים השחורים מדברים עם אלי חמו, שביים, צילם וערך (2003), ואז'י איימה (בואי אמי), שהפיק חיים בוזגלו (2009). ערך את "מאה שנים – מאה יוצרים: אסופת יצירות עבריות במזרח במאה העשרים", אסופה בשלושה כרכים (בימת קדם לספרות, 1998), ואת "ירושלים הקטנה: סיפורים מחיי ה"יהודים" בעיירה צפרו במרוקו" (2000). שיריו התפרסמו בכתבי העת עתון 77, "אפיריון", "הכיוון מזרח" ואחרים, ובמוספי הספרות של עיתונים שונים. חלקם תורגמו לכמה שפות אירופיות ולערבית.
פירסם ארבעה ספרי שירה ורומן אחד. ספרו הראשון, "פתיחה" (עקד, 1988), שזכה בפרס הרי הרשון לספרות של האוניברסיטה העברית בירושלים, 1988, עוסק בעיקר באהבה, אם כי נכללים בו גם שירים העוסקים בחוויה המזרחית בישראל. עם שירים אלה נמנה, בין השאר, "אוטובוס 18". בספרו השני, "פרחה שם יפה" (1995), ממקד שטרית את ניכורו וביקורתו כלפי התרבות האשכנזית ההגמונית בישראל באמצעות שירים החושפים את ילדותו וחוויותיו כיהודי מרוקאי בישראל.
בספר השירה השלישי והחשוב שלו, "שירים באשדודית" (2003), הוא מבקש לייצר שפה "אשדודית": שירת מחאה פוליטית המסירה מסכות ואף משתמשת בקללות (בהשפעת שירת המחאה של השחורים בארצות הברית), ובה בעת ממקמת את עצמה על רצף היסטורי – מהפיוט הימי-ביניימי, אל השפה היהודית של הבית: פרשת השבוע, תפילות ופיוטים. הדובר מזמין את נושאי השפה והתרבות העברית בהגמוניה האשכנזית לבוא ולבקר ב"אשדוד" כמקום וב""שירים באשדודית"" כשפה המייצרת חלופה לתרבות העברית האשכנזית השליטה בישראל.
הרומן "עין הבובה" (2007) עוקב אחר מסעה של לינדה, כתבת טלוויזיה אמריקנית, בת לאם ערבייה ולאב יהודי המבקשת לחדור אל תוך ארגון שהידים פלסטיני. שבר הזהות הדתי והלאומי וריבוי המקפים שבין המילים יהודייה-עיראקית-אמריקנית-ערבית-פלסטינית מעלים בשיא עוצמתם את הקונפליקטים בחייה ובחיי בני האדם החיים על אדמת המריבה שבין הים לנהר. ספר השירה "יהודים" (2008) מפרק את המסמן ""יהודים"" לשלל זהויות עכשוויות ומן העבר.
כתב שני ספרי ביקורת והגות: "המהפכה האשכנזית מתה" (1999) – קובץ רשימות הכתובות בשפה חריפה ובוטה שנכתבו מ-1992 ועד 1997. מרבית הרשימות נכתבו בתגובה לאירועים שהתרחשו בשנים אלה. חלקן עוסקות בתרבות הישראלית ובמערכת החינוך. לאלה הוסיף שני ראיונות עמו. הספר מנסה לחשוף את האופן שבו התרבות הישראלית-מערבית שוללת את המזרח ומרחיקה את המזרחים ממרכז הווייתה. בספרו "המאבק המזרחי בישראל"; בין דיכוי לשחרור, בין הזדהות לאלטרנטיבה 2003-1948 (2004) הוא מבקש להציע חלופה היסטורית לסיפור דיכוים של המזרחים בישראל; היסטוריה המספרת את סיפור מאבקם של המזרחים, הנתפשים כתנועה אקטיבית, בעלת זהות משותפת והמשכיות היסטורית. הספר תורגם לאנגלית ולערבית. ספר זה וספריו האחרים של שטרית, לסוגיהם השונים, לא רק מעמידים מראה תרבותית, אלא הם גם חלק ממארג פעולות המשנה את השיח הישראלי. ספר שיריו האחרון הוא זמן מרוקו (2015). כיום שטרית הוא ראש החוג ללימודי קולנוע במכללת ספיר.

גלוזמן, מיכאל. "פירוק כור ההיתוך". "הארץ" ספרים. 23.4.1997. 1, 13; עלון, קציעה ודליה מרקוביץ. "השפה המזרחית כנשאית של רעב וגעגוע: עיון בשיריו של סמי שלום שטרית". "גג" 20. 2009. 138-144; רז-קרקוצקין, אמנון. "האמנם מתה?". "הארץ" ספרים. 30.6.1999. 4.

הדס שבת