משורר, סופר, חוקר ומתרגם
נולד באאכן, גרמניה. המשפחה התפרנסה ממסחר ואף הוא נועד על ידה לעסקים, אך עד מהרה נטשם ופנה ליצירה ספרותית ולחקר הספרות. עוד בנעוריו למד עברית. כבן עשרים היה כשהכיר את מרטין בובר, שהשפיע עליו השפעה רבה ואף עזר לו בפרסום יצירותיו. לימים נשא את בתו של בובר אווה לאישה. בנעוריו דגל באתיאיזם, אבל ככל שהתקרב ללאומיות ולעממיות יהודית ונתוודע למסורת היהודית, התרחשה בו מין מזיגה של אמונה רליגיוזית (עם נופך של פנתיאיזם), שמירה מסויגת על מנהגי המסורת היהודית ואהדה לסוציאליזם. כבר בגיל צעיר החל לפרסם שירים, מאמרים ורשימות ביקורת. למרות הפציפיזם שהיה טבוע באופיו ואף כי היה בעל הכרה לאומית יהודית-ציונית, יצא למלחמת העולם הראשונה בתור חייל גרמני ואף נפצע.
ב-1920 יצא לאור ספר שירי עם שתירגם מיידיש לגרמנית וב-1921 ראו אור חמישה משירי ביאליק בתרגומו, בהם הפואמה הגדולה "אין שחיטה-שטאט" ("בעיר ההרגה"). במשך שנות העשרים חילק את חילו בין התחום הגרמני, ובכללו שירים שלו ומחקרים ספרותיים (בייחוד על נובאליס והלדרלין), ובין דברים של יהדות: מאמרים בענייני ציונות ותרבות יהודית, תרגומים לגרמנית מיידיש ומעברית ועריכת ספרים שונים.
ב-1935 עלה לארץ עם אשתו ושני בניו. עשה שנתיים בקיבוץ הזורע כשהוא נוטל חלק בנטיעת "יער הזורע" ובסלילת כביש העמק. היה איש "הפועל הצעיר". לימד ספרות בבית הספר החקלאי בבן-שמן ולאחר מכן בסמינריונים מטעם "עליית הנוער" בירושלים. הקים את החוג לספרות השוואתית באוניברסיטה העברית בירושלים. לימים עמד בראש החוג וזכה להיות מורה נערץ בקרב רבים ממשוררי דור המדינה שהיו מתלמידיו, בהם נתן זך, ט' כרמי, יהודה עמיחי, דן פגיס, חיים גורי וטוביה ריבנר, שפעל רבות להוצאת ותרגום ספריו. ב-1953, עת נאלץ לפרוש מפאת מחלה, ביקש מלאה גולדברג, שהיתה ידידה קרובה, להחליפו. באותה שנה, בשיאה של הקריירה הספרותית והאקדמית שלו, נפטר.
בעברית פירסם ספר שירה אחד: "שעות ודור" (מוסד ביאליק, 1951), וכן את הספרון "על שלשה מזמורים מספר תהילים" (1951), שהוא ניסיון שיטתי ומעמיק לקרוא את השירה התנ"כית כטקסט ספרותי אסתטי. לאחר מותו פורסמו כמה ספרים פרי עטו, בהם: "בדרכי ספרות: עיונים בספרות ישראל ובספרות העמים" (1959), הכולל בעיקר לקט מהרצאותיו שנערכו על פי רשימות תלמידים וקטעי הערות שלו; "מאמרות" (1984), תרגום מגרמנית של מבחר מספר האפוריזמים והפרגמנטים הקצרים Wintersaat (מאורע חורף); ו"האדם והשירה" (1985), שכולל כמה ממסותיו וכמה ממוארים.
שיריו כתובים בלשון גבוהה אם כי לא מליצית. ניכר בהם מיזוג של השפעות משירת תור הזהב בספרד ומהשירה היוונית הקלאסית. התבניות הקלאסיות מהוות מסגרת לאודות לארץ ולנופה, לשירי אהבה, למוטיבים המבטאים תשוקה אל האינסופי וכן למוטיבים לאומיים ופוליטיים.

בובר, מרטין. "עם הספר". "אריה לודוויג שטראוס – "מאמרות". תל אביב: ספרית פועלים. 1984. 10-9; זנדבנק, שמעון. "אריה לודויג שטראוס: 'פרק תהילים שב לגבולו'״. "שתי בריכות ביער: קשרים ומקבילות בין השירה העברית והשירה האירופית". תל אביב: הקיבוץ המאוחד. 1976. 102-83; רוטנשטרייך, נתן. "על אריה ל. שטראוס". "נפש ושיר: דברים ביום עיון לזכרו של אריה ל. שטראוס". ירושלים: המחלקה לעליית ילדים ונוער, מדור להדרכה. תשי"ד. לג-מג; ריבנר, טוביה. "על שירת שטראוס". "נפש ושיר: דברים ביום עיון לזכרו של אריה ל. שטראוס". ירושלים: המחלקה לעליית ילדים ונוער, מדור להדרכה. תשי"ד. יז-לב.

גידי נבו