משורר
נולד בטימישווארה, רומניה, ועלה ארצה עם הוריו בשנת לידתו. בביתו דיברו הונגרית ומעט עברית. בשנים הראשונות לחייו התגורר עם הוריו בבת ים, וב-1971 עברה המשפחה לגבעתיים. אחרי השירות הצבאי למד ספרות ופסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, וב-1989 קיבל שם תואר שני בפסיכולוגיה קלינית. מאז 1991 הוא עובד כפסיכולוג קליני. ב-2006 הוסמך כפסיכואנליטיקאי על ידי החברה הפסיכואנליטית הישראלית, ובאותה שנה התחיל ללמד ולהדריך בחוג לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל אביב ובבית הספר לפסיכותרפיה פסיכואנליטית שליד בית החולים "גהה".
מרבה לעסוק בזיקות שבין פסיכותרפיה לספרות, ובין השאר פירסם את המאמרים "על מגבלות הניתוח הפסיכולוגי של טקסט ספרותי או פסיכותרפיה כקריאת שירה" ("שיחות", 1993) ו"התמסרות, צימאון, ריתמוס והרמוניה בשירה ובמפגש הטיפולי" ("שיחות", 2000). השיר הראשון שפירסם, "כיפת שמיים", ראה אור ב-1982 ב"מעריב". ערך עם אלון אלטרס, אלי הירש וחזי לסקלי את הגיליון היחיד של כתב העת "מקום" ופירסם בו את הפואמה "שומר גדר", שהפכה לגרעין ספרו הראשון ("שומר הגדר", עכשיו, 1986). לאחר מכן הופיעו הספרים "חלקה 9" (1994) ו"מחברת היקיצות" (2007). ב"שומר הגדר" ניכרת מאוד השפעת "הפואמה הביתית" של אהרן שבתאי ו"שירי מקסימוס" של המשורר האמריקני צ'רלס אולסון. זוהי שירה מודרניסטית מורכבת, המשלבת יסודות חווייתיים, הגותיים ודידקטיים, ועיקרה הרצון להכות שורשים במרחב גיאוגרפי מוגדר, להעניק לו עומק רגשי והיסטורי ולהפוך אותו לכעין מולדת פרטית. אצלו המרחב הזה מורכב מנופים ארץ-ישראליים מתורבתים למחצה ופראיים למחצה, שאליהם התוודע במהלך ילדותו ושירותו הצבאי. ב"חלקה 9" המגמה הזאת מתחדדת, והספר כולו הוא פואמה המוקדשת למגרש רחב ידיים בלב גבעתיים, שבילדותו היה עזוב ופראי ושימש מחוז הרפתקאות לילדים ותחום מחיה לשולי החברה. ב"מחברת היקיצות" גובר העניין בקשר שבין פסיכואנליזה לספרות ומתערער הצורך לקבוע גבולות גיאוגרפיים ברורים ליצירתו. זהו מחזור שירי חלום, המושפעים בצורתם מ"שירי החלום" של המשורר האמריקני ג'ון ברימן, ומעניקים ביטוי פיוטי מגובש לחוויות הסף המורכבות והקשות לניסוח ולזכירה שבין מצב השינה למצב הערות.
ספרו האחרון עד כה הוא קובץ השירה מפה (2013).

אלטרס, אלון. "שירה גרבוזית". "ירושלים". 15.4.1988. 44; גלוזמן, מיכאל. "קווים לזהירותו". "הארץ" ספרים. 16.11.1994. 7.

אלי הירש