חוקר ספרות
נולד בקיבוץ גבת בעמק יזרעאל, שהוריו היו ממייסדיו. אחיו הוא חוקר הספרות והמשורר אורי שהם (1929-1983). עם הפילוג בתנועה הקיבוצית עבר עם משפחתו לקיבוץ יפעת שנוסד ב-1954, ובו הוא חבר עד היום. סיים תואר ראשון בספרות ובמקרא באוניברסיטת חיפה (1969) ותואר שני באוניברסיטה העברית בירושלים (1973). עבודת הגמר שלו נכתבה בהדרכת גרשון שקד והוקדשה לשירת אסתר ראב, ולימים שימשה יסוד למבוא המקיף שהקדים למבחר שיריה (1982). בתוך כך נרקמה ידידות אמיצה בינו ובין המשוררת, שהמתיקה לה את העשור האחרון לחייה. ב-1980 סיים את לימודיו לתואר שלישי בספרות עברית באוניברסיטת תל אביב. עבודת הדוקטור שלו, "הקול הדובר בשירה העברית החדשה", נכתבה בהדרכת ראובן קריץ. מ-1965 עד 1981 לימד בתיכון האזורי העמק המערבי. מ-1973 נמנה עם סגל ההוראה במכללת "אורנים", ומילא בה במרוצת השנים תפקידים בכירים. מ-1980 עד פרישתו לגמלאות לימד בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה, כיהן כראש החוג וקיבל ב-2005 דרגת פרופסור מן המניין.
מחקריו עוסקים בשירה העברית מתקופת ההשכלה ואילך. בספרו "קול ודיוקן" (1988) בחן את מאפייניה של הפרסונה הדוברת אצל משוררים בולטים (יל"ג, פרישמן, ביאליק, ראב, זך), ובתוך כך העמיד תיאור שיטתי של השירה כאקט רטורי וכתהליך של תקשורת בין המשורר לקורא באמצעות נציגו הבדוי בעולם השירי, הוא הדובר הלירי. בספריו "בדרך הקשה" (1990) ו-Poetry and Prophecy (2003) הראה כיצד דמות הדובר או הגיבור הלירי בשירה העברית (בעיקר אצל מיכ"ל, אימבר, ביאליק, טשרניחובסקי, אצ"ג, שלונסקי) נשענת על כמה דגמים ארכיטיפיים וביוגרפיות נוסחאיות, כגון הביוגרפיות של הנביא, המשיח, הגיבור, השליח, האמן או הקדוש-המרטיר. בעלילת-חיים זו זיהה כמה תחנות קבועות, כגון טקס ההתבגרות, מסע החיפוש, ההתקדשות לייעוד, המימוש הארוטי, המיתה והשיבה לחיים. תפישתו ניזונה מחֵקר המיתוס, הרומנסה והאלגוריה, ובמיוחד ניכרת הישענותו על הבחנותיו של נורתרופ פריי בדגמי היסוד הארכיטיפיים המונחים בתשתיתה של ספרות המערב. מימוש מרוכז של תפישה זו הוא ספרו "סנה בשר ודם" (1997), המתאר את דיוקן הדובר הנבואי בשירתו של אורי צבי גרינברג, על תפקידיו הרטוריים ותחנותיו הטיפוסיות, כגון הלידה הפלאית, ההתגלות האלוהית, ההתייצבות מול קולקטיב מתנכר וההתמסרות לשליחות שתכליתה גאולה לאומית. גם בספרו "בין הנודרים ובין הנדרים" (2006), המוקדש לדיון בשירת חיים גורי, עמד על הופעתו של הדובר הנבואי בשירה זו, אולם הרחיב את היריעה לדיון בהיבטים נוספים ביצירת המשורר, ובהם ההתקבלות של שירתו בביקורת, תשתיתה הרומנטית, לשונה הפיגורטיבית ועמידתה מול ההיסטוריה היהודית. ואילו בספרו "המראה והקולות" (1994) ערך קריאה פרשנית צמודה בפואמה "פרידה מהדרום" מאת אבא קובנר.
ספרו האחרון עד כה הוא אין עם אשר ייסוג מחפירות חייו, שעוסק בשירי הזמר ההמוניים של היחידות הלוחמות בין השנים 2010-1930.

בן עזר, אהוד. "ימים של לענה ודבש: סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב". תל אביב: עם עובד. 1998.

אבנר הולצמן