שגיב, יונתן
(1979)

סופר וחוקר ספרות
נולד וגדל בהרצליה, כיום גר בלונדון. למד בחוג לספרות כללית באוניברסיטת תל אביב, ובעל דוקטורט בספרות מאוניברסיטת ניו יורק. בסיום לימודיו עבר ללונדון, ולימד ספרות וקולנוע באוניברסיטת לונדון. בשנת 2016 פורסמה עבודת הדוקטורט שלו, העוסקת בייצוגים של כסף וכלכלה ביצירתו של ש״י עגנון, בספר Indebted: Capitalism and Religion in the Writings of S. Y. Agnon (Hebrew Union College Press).
ספרו הראשון של שגיב בפרוזה "אין סודות בחברה", בעריכת שירה חדד, ראה אור בהוצאת כתר בשנת 2014. זהו רומן בלשי, הראשון בסדרת ספרי בלש שגיבורם הוא עודד חפר, בלש ישראלי הידוע בכינויו ״החופרת״. אחריו ראו אור "דברים שהשתיקה יפה להם" (2017) ו"הצעקה האחרונה" (2020). הספרים זכו לביקורות טובות מאוד, שציינו לחיוב את השימוש המתוחכם והמרענן בשפה העברית, את ההומור שבספרים ואת הביקורת החברתית שבהם. הספר הראשון בסדרה תורגם לצרפתית, וגם בצרפת התקבל באהדה רבה.
בסדרה זו של ספריו יצר שגיב דמות ייחודית ויוצאת דופן של בלש ישראלי: עודד חפר הוא הומו מוצהר ונשי, מיזנטרופ שטחי ואנוכי, אך מעורר חיבה והזדהות, ובכל זאת ניחן בחוש מוסרי חזק, המצליח לפתור תעלומות שונות בחברה הישראלית. הוא אחד הבלשים הבולטים בספרות הישראלית העכשווית. דמותו מערערת את דמות הבלש הקלאסית, הסמכותית והמרגיעה (וה"גברית" מאוד). ספריו של שגיב מציגים דגם אחר של בלש – כושל, אנושי, המצוי בשולי החברה ושייך לקבוצת מיעוט בה, ובעיקר כזה המערער על דפוסים שגורים של גבריות ומיניות הטרו-נורמטיבית.
שגיב מחדש את ז׳אנר הספרות הבלשית הישראלית, השולי יחסית בספרות הישראלית, ומתכתב עם הז׳אנר ומוסכמותיו הן בספרות הבלשית העולמית והן בזו המקומית. שפתו של עודד חפר חדשנית ושנונה, מערערת על חלוקות מגדריות בינאריות, ושואבת רבות מהז׳רגון של הקהילה ההומוסקסואלית המקומית. עצם דיבורו על עצמו בלשון נקבה לאורך הספרים כבר יוצר שפה ייחודית ועמדה המערערת לא רק על הניגודים הבינאריים בין "גברי" ו"נשי", אלא על השפה העברית עצמה, שכידוע, החלוקה המגדרית בה מרכזית. כבר בפתיחת הספר הראשון נראה כיצד עודד חפר עצמו, השייך (ולא שייך) לשושלת ארוכה של בלשים גבריים ומסוקסים, מערער על חוקי הז׳אנר ויוצר מצבים קומיים ומעניינים. כאן, למשל, משתמש שגיב באחת ממוסכמות הז׳אנר, ״העלמה במצוקה״ המגיעה אל הבלש הפרטי ומבקשת את עזרתו:

״התלבטתי במשך זמן רב אם לפנות למישהו כמוך. סבלתי אובדן מאוד קשה לאחרונה. מאז אני בעיקר מנסה לשכנע את עצמי שאני רק מדמיינת, אבל זה כמו סיוט שאני לא מצליחה להתעורר ממנו. אני לא זוכרת את הלילה האחרון שבו הצלחתי לישון. אני זקוקה למישהו שיעזור לי," העיניים הגדולות והכחולות בוחנות אותי מתחת לריסים הארוכים. "מישהו שיעזור לי להבין את מה שקרה".
"אז הגעת לאישה הנכונה, כפרה." אני עונה בחיוך בוטח. טמיר מטה את ראשה בפליאה.
"כלומר לאיש הנכון," אני משתעל במבוכה. "הגעת… לאיש. לאיש הנכון." אני זוקף אצבע בחשיבות ומציע לטמיר סיגריה בנונשלנטיות גברית. ["אין סודות בחברה". ירושלים: כתר. 2014. עמ' 7].

מתוך עמדתה של דמות הבלש הזאת, מצליח שגיב לבקר חוליים עכשוויים בחברה הישראלית ולהביט על שכבות שלרוב נדחקות אל השוליים החברתיים והספרותיים גם יחד, שכבות שאינן זוכות לייצוג או לנראות במרחב הציבורי. החשיפה והביקורת של נושאים אלו נעשית דרך עיני דמותו של עודד חפר, בנושאים שהספרים עוסקים בהם ובתעלומות הנחקרות. למשל, בספר הראשון בולט הפער בין עשירים לעניים; בספר השני מושם דגש הן על זקנים ומעמדם החברתי והן על יחסי מזרחים ואשכנזים ויחסי יהודים וערבים; ובספר האחרון בסדרה ניכר עיסוק במהגרי עבודה ובטרנסג׳נדריות העוסקות בזנות.
שגיב גם כתב מסה על פוליטיקת הזהויות בספרות הבלשית, ובה הוא עוסק בחשיבות זהותו של דמות הבלש לַקוראים ובזהותו של הבלש בספרות ובטלוויזיה לאורך השנים. במסה זו ניכר עד כמה מרכזי הז׳אנר הבלשי בסוגיות של זהות וביקורת חברתית, ונחשף הפוטנציאל החתרני והביקורתי האדיר שלו, במיוחד בחברה הישראלית, למרות – ואולי בגלל – המקום השולי שתופס הז'אנר לרוב בספרות העברית והישראלית.

הרצוג, עמרי. ״אין סודות בחברה: הבלש ההומו הציוני הראשון״. "הארץ" ספרים. 23.1.2015; רודין, שי. ״הבלש של יונתן שגיב הוא האוחצ׳ה הגדולה מן החלומות״. "הארץ" ספרים. 3.1.2020;

רינה ז׳אן ברוך