משוררת ומחזאית
נולדה בירושלים ולמדה שם במגמת תיאטרון בתיכון לאמנויות. בהמשך השלימה לימודי משחק ובימוי במכללת "סמינר הקיבוצים" ולימודי תסריטאות בבית הספר סם שפיגל לקולנוע וטלוויזיה. בתו של המשורר והמתרגם אהרן שבתאי ואחייניתו של הסופר יעקב שבתאי.
החלה את דרכה האמנותית בעולם התיאטרון. לאחר סיום לימודיה ב"סמינר הקיבוצים" כתבה את המחזה "להגיד מותר הכל", שהוצג ב-2001 בתיאטרון הרצליה (בימוי: גדליה בסר). המחזה מתאר משפחה מפורקת, ילדים שהם פרי של בית גידול משובש, שבו עקרונות הפסיכולוגיה החליפו עקרונות מוסר ושימשו לגיטימציה להתנהגות חסרת אחריות של המבוגרים במשפחה. בהמשך כתבה וביימה כמה מחזות נוספים, בהם: "הרמוניה" (מחזמר לילדים) ו"קורבנות החובה" (עיבוד ובימוי של מחזה מאת אז'ן יונסקו). חלק ממחזותיה מנהלים דיאלוג ברור עם יצירות אחרות. למשל, המחזה "בובות" מבוסס על ספרו של פול גאליקו אהבת שבע ה"בובות".
במקביל לעשייה בתחום התיאטרון, פירסמה שירים במוספי הספרות ובכתבי עת. כמו כן, סיפורים קצרים פרי עטה ראו אור באסופות "עושים את זה" (עורכת: בתיה גור, 2001) ו"מעבר לסף – סיפורת ישראלית עכשווית" (עורכת: דנה אולמרט, 2003). הדוברים ברבים מסיפוריה (למשל: "התאונה", "מוות פליק-פלאק לאחור", "ברית בין הבדלים" ו"דה-קונסטרוקציה") הם ילדים, בנים או בנות, כאשר נוצר מתח בין השפה הישירה, הכמו-ילדותית של הדוברים ובין האירועים שהיא מגוללת.
ספר שיריה הראשון, "ילדת הברזל" (משכל, 2006), שעליו זכתה בפרס אקו"ם לעידוד יצירה, הוא ספר אישי מאוד, ועם זאת בולט בו היסוד התיאטרלי. בחלק גדול מהשירים היא ממחיזה סיטואציות אינטימיות. השפה בוטה מאוד, ולרוב מקוטעת ומשבשת במכוון את התחביר. השירים מלאים במוזיקה פנימית. היסוד האוטוביוגרפי בולט בספר, במיוחד כאשר היא משלבת בשירים פניות ישירות לבני משפחה, ובאופן בולט לאביה, המשורר אהרן שבתאי. שלושה שירים מוקדשים לשם "ננו" שהעניק לה האב, ובאחד מהם היא אף משבצת שורה מתוך אחד משיריו. היחס אל האב העולה מן השירים הוא של כעס יחד עם אהבה ותחושת בגידה. חלק מהשירים מתארים חוויות והזיות קיצוניות: אלימות, גילוי עריות ואובססיות. ואולם הטון ההומוריסטי הנספח לשירים, בין השאר באמצעות שילוב שירי ילדים, פרודיות קלילות ועוד, מאפק את האווירה הקשה.
ב-2010 ראה אור ספר הכולל שלושה ממחזותיה: "להגיד מותר הכל", "ילדה בגן" ו"הקוקסינלים" ("שלושה מחזות", הוצאת עמדה).
ב-2013 פרסמה את ספר הילדים אח זה לא דבר שזורקים לפח.
ב-2015 פרסמה את ספר הגברים, רומן בדיוני בעל מרכיבים ביוגרפיים שבמרכזו צעירה ישראלית, התבגרותה ויחסיה עם גברים שונים. הספר שלא נרתע מתיאור יחסים קשים וקיצוניים נמכר היטב, וזכה לשבחים ממבקרים רבים, שטענו שהספר מהווה אבן דרך בכתיבה הישראלית על מגדר ומין. הספר נבחר לרשימה הקצרה של פרס ספיר בשנת 2016.
מאז 2015 שבתאי היא מבקרת התיאטרון של עיתון "הארץ".

בז'רנו, מאיה. "משהו מזכיר בלוג: יומן שירי מקוון". "הארץ" ספרים. 1.3.2006. 6; לאור, יצחק. "בנות שנעזבו ולא גדלו". "הארץ" תרבות וספרות. 1.9.2006. 2; סתיו, שירה. "אבות ובנות: המלכוד של גילוי העריות". "תיאוריה וביקורת" 37. 2010. 95-69.

נעמי ברנשטיין