סופרת
נולדה בישראל. בילדותה התגוררה בעפולה, בטבריה, בחיפה ובירושלים. בגיל שלושים עברה לתל אביב. כיום היא מלמדת עברית באוניברסיטת פוזנן בפולין. למדה גרפיקה ב"בצלאל" וצרפתית ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. עבדה כבונה תפאורות בתיאטרון, כשרטטת בחפירות ארכיאולוגיות, כעורכת סרטים בטלוויזיה, כעורכת בצוות ההקמה של העיתון "חדשות", ככתבת ובעלת טור בעיתון "העיר", כעורכת מדור התרבות ב"עיתון תל אביב", ככתבת ב"מסע אחר", כמתרגמת וכעורכת ספרים.
ב-1992 פירסמה בהוצאת כנרת את קובץ הסיפורים "השומרים ברחו" שזכה להערכת הביקורת ולקריאה ברוח התיאוריות הפמיניסטיות. עם פרסום הספר כתבה חמוטל צמיר (1992) כי בכתיבתה הרדיקלית חותרת ריזנפלד תחת "חוק האב" ומערערת על אבני היסוד של השפה ומוסכמות ההיגיון – כפי שה"דבר" בא לידי ביטוי למן המשפט הפותח של הקובץ: "לאשה קרא אדם ולאיש – חווה. היא היתה עשויה מצלע ולו חסרה אחת". נראה כי קובץ זה זכה להערכה הרבה ביותר מכלל יצירתה עד כה.
בשנים 1998-2002 חברה ריזנפלד לחנוך פרבר והוציאה שלושה כרכים בסדרה "מדריך מפה לטיולי אוכל". ב-1999 יצא לאור הרומן הראשון שלה, "נס ונורמה". ב-2001 הוציאה את הספר "היום המאושר בחיי, או, למה אנחנו כל כך רוצות להתחתן". הספר מציע שלל קולות נשיים הבוחנים את טקס החתונה "במבוכה, בתשוקה, בכעס ובהומור", ולמרות העמדה הביקורתית, הספר מכריז בהשתאות כי "אגדת סינדרלה" עדיין מתנוססת כמטרה נכספת. ב-2004 יצא לאור הרומן "ג'ני מתעופפת" במסגרת סדרה לספרות ארוטית חדשה בעברית. במאמר שהתפרסם בכתב העת הפמיניסטי "נגה" ביקשה קציעה עלון (2005) להבחין בין "פורנו רע" ל"פורנו טוב", המבוסס על "כבוד הדדי" ועל סולידריות רגשית מעבר לאינטרס הכלכלי, בין יוצר/ת הפורנו לבין צרכניו העתידיים. הספר הוצג כמציע "פרוצדורת התיידדות עם הגוף".
ממכלול יצירתה של ריזנפלד ניכר כי היא מבקשת לקרוא תיגר על הגבולות הברורים בין "ספרות גבוהה" ל"ספרות נמוכה" ולבחון מחדש הן את הסדר הפטריארכלי והן את גבולות השיח הפמיניסטי.

עלון, קציעה. "'עברית היא סקסמניאקית': על ספרות פורנוגרפית חדשה". "נגה" 43. 2005. 46-48; לובין, אורלי. "מרחבים יש. כיוון אין. מה עכשיו?". "הארץ" ספרים. 8.3.2000. 8, 18; צמיר, חמוטל. "השיגעון הנכסף שמחוץ לחוק". "דבר". 7.2.1992. 24.

חנה סוקר-שווגר