חוקרת ספרות
נולדה בתל אביב. לאחר מלחמת העצמאות, כשעברה משפחתה לבני ברק, השלימה לימודי תיכון ב"אהל שם" ברמת גן. בגיל צעיר הצטרפה לתנועת "הנוער העובד", התגייסה לנח"ל ושירתה במסגרת של"ת כמדריכה בתנועתה, סניף בת גלים. לאחר השירות הצבאי הצטרפה עם חבריה לקיבוץ בית גוברין, נישאה והשתקעה בקיבוץ גבעת ברנר (1960).
סיימה תואר ראשון בספרות עברית ומקרא באוניברסיטת תל אביב ותואר שני בחוג לספרות השוואתית באוניברסיטה העברית בירושלים. בין מוריה היו נחמה ליבוביץ, ישראל לוין ושמעון זנדבנק. היא שילבה עיון ומחקר עם עבודתה בבית הספר בגבעת ברנר, ומשום כך התאחרו לימודיה לתואר שלישי, שלא היו מקובלים אז בתנועה הקיבוצית.
נושא עבודת הדוקטור שלה היה "ראשית הרומן הקיבוצי: ספרות אידיאולוגית בין קוראים, יוצר ויצירה" (1992). היא זכתה בפרס דב סדן למחקרים בספרות עברית. ספרה הראשון, "המחתרת הנפשית, על ראשית הרומן הקיבוצי", שהתבסס על עבודת הדוקטור, יצא לאור ב-1995. מאמריה ומחקריה נדפסו בבמות רבות. בתחילת שנות התשעים החלה ללמד במכללת "סמינר הקיבוצים" כמרצה בכירה בספרות ובתרבות ישראל. לצד מחקריה בספרות הקיבוץ היא עוסקת גם במחקר בין-טקסטואלי.
ספרה האחרון עד כה הוא אבשלומי: קריאות אינטרטקסטואליות בספרות העברית המודרנית. הספר עוסק באופן שבו מיתוס ההקרבה (והעקדה) המקראי וכן מיתוסים של הקרבה מתרבויות אחרות, חלחלו אל הספרות העברית ובוחן את הופעתם בשמונה יצירות מתחומים שונים. הספר אינו מציג רק את האופן שבו מיתוס ההקרבה והעקדה נוכח בספרות העברית, אלא גם כיצד ניסו יוצרים שונים להשתחרר ממנו ולבנות תרבות הומנית יותר.

כפרי, יהודית. "בין החיים לספרות, על המחתרת הנפשית". "עתון 77" 190. 15-14; סער, צפי. "חלוצות הפמיניזם: מקימת 'בית האמהות' בת"א". "הארץ" גלריה. 7.3.2012.

אלישע פורת