סופר, מחזאי ותסריטאי
נולד בחולון. בוגר המחזור הראשון במגמת תיאטרון של סמינר הקיבוצים. עבד כעורך בהוצאת כתר. כתב טורים אישיים בעיתונים רבים, ובהם "על המשמר", "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"הארץ". בשנות השבעים ובתחילת שנות השמונים של המאה העשרים שודרו סיפוריו "עשן" ו"איסוף" ברדיו, בתוכניתו של נסים קמחי. נמנה עם קבוצת סופרים (ובהם אשר דורי ואורי בר-יוסף) שכתבו בשם העט "ברט ויטפורד" את סדרת ספרי המתח הפופולריים "פטריק קים". מאז שנות השבעים פרסם מספר רב של רומנים.
בראשית דרכו כתב את התסריט לסרט הקצר "קשר הדבש", ובשנת 1977 הסרט הוקרן בטלוויזיה בבימויו של יעוד לבנון. במרכז התסריט מחזאי שמאלני המעלה קברט סאטירי ונרצח בעקבות זאת בידי פעילי ארגון ימין קיצוני. הסרט זכה בפרס הראשון בתחרות הסרט הישראלי הקצר, אך מאוחר יותר נפסל להקרנה עקב התנגדותם של אנשי ימין בישראל, והוקרן בעיקר בחו"ל. הוא זכה לביקורות צוננות, בטענה שהגזמות וסילופים בעלילה פוגמים באמינותה.
בשנת 1976 פורסם בהוצאת מסדה ספרו הראשון "שומר אמונים", המתאר שני חברי ילדות בגיל העמידה שמציאות חייהם אפורה ומייגעת. כאשר בריאותו של האחד מידרדרת הם מנסים לחדש את הקשר שנותק, ומתברר שבעבר שררה ביניהם אהבה עזה, ספק רומנטית. עתה יחסיהם נעים בין משיכה וגעגוע לבין רתיעה מן המפגש המחודש. לאחר כמה ניסיונות כושלים והזיות סביב המפגש, השניים "נפגשים״ כשהאחד צונח אל חברו מגג גבוה ומת. אף שהאהבה מוצגת כאפלטונית ישנן רמיזות לקשר גופני, ואלי אשד טען כי מדובר בסיפור אהבה הומוסקסואלי. בשנת 1996 הודפס הספר מחדש בשינויי עלילה קלים בשם "הנאמן" (בהוצאת ירון גולן), ועל גבו נכתב כי האהבה המתוארת בו היא "לאו דווקא במובנה הסקסואלי".
בניגוד לרומן הראשון שלו, רוב הרומנים שקרישק פרסם הם פוליטיים ומשתייכים לז'אנר ספרות המתח. בליבם עלילת ריגול, וגיבוריו הם גברים המתכתבים עם דמות הבלש, המתחקה אחר האמת שכוחות פוליטיים וחברתיים מושחתים מבקשים לטייח. סגנונו מערב משלבים לשוניים שונים וסלנג, והדמויות ריאליסטיות. כתיבתו מושפעת מאגתה כריסטי, ג'ון לה קארה וגרהם גרין, והוא נצמד לרעיונות עלילתיים מקומיים המשתלבים בכרוניקה הפוליטית-ישראלית. ספריו "עושה שלום" (1980) ו"קבורה בירושלים" (1986) מתרחשים על רקע חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים; בשניהם סוכן המוסד בראבא מסכל מזימות שנרקחו נגד ההסכם. באמצעות דמותו התשושה של בראבא והתבטאויותיו האירוניות, קרישק מבקר את נכונותם של העמים לחתימה, ותוהה על משמעות ההסכם לאור היחסים הקרירים השוררים אחריו.
התבססות על אירועים שהתרחשו בישראל מאפשרת לקרישק לבקר גורמים המעצבים את המציאות הישראלית. ספרו "צואה לבנונית" מתאר סוכן שב"כ החוקר באמצעות יומנו של חייל מקרה אונס של נערה לבנונית בעת המלחמה בלבנון בידי קבוצת חיילים ישראלים, שמפקדם מנסה להסתיר את הפרשה. בדומה, בספרו "האיש שבקיר" עיתונאי החוקר את פרשת מותו של פוליטיקאי ממפלגת העבודה שנחשד במעשי שחיתות. מבקרים רבים (ובהם אהוד בן עזר) קבלו על הרדידות הרגשית והפסיכולוגית של העולם המתואר בספרים ועל פשטנות העלילות.
בשנת 2014 הועלה בהפקה פרטית המחזה הראשון שכתב, "נפילה בשידור חי". במרכזו שדרן רדיו קודר בימיו האחרונים בתחנה המתמודד עם הבדידות שבזקנה, וברקע מועברת ביקורת קפקאית באמצעות הומור חריף, המקצין את הוויית חוסר האונים של האדם מול מוסדות המדינה הדורסניים. בשנת 2018 ראה אור מחזהו "אויב זמני", המפליג גם הוא במסלול הביקורת הפוליטית, ומציג מציאות חלופית פנטסטית שבה קמה מדינה דו-לאומית ישראלית-פלשתינית. במרכז המחזה סוכן שב"כ בכיר ורופא פלשתיני המתכתשים במאבקי כוחות גברתניים על ביטחון, שייכות ועוולות העבר. כמחזאי הושפע קרישק מברטולד ברכט ומהרולד פינטר; כתיבתו מינימליסטית ומציגה חוויה אנושית מנוכרת בעולם עוין של אובדן ערכים מוסריים.
מלבד יצירתו הספרותית כתב על תולדותיהן של ערים רבות בארץ ופרסם ספרי ביוגרפיה. ספריו ופרסומיו הרבים, למרות עושרם וזיקתם למציאות הישראלית, לא זכו להצלחה מסחרית או להתעניינות הביקורת הספרותית, אך תרומתו לז׳אנר הספרות הבלשית ניכרת – הגם שמקומו של ז'אנר זה בספרות הישראלית שולי יחסית. קרישק תרם רבות ליצירת דמות של בלש או חוקר, לעיתים בשירות כוחות הביטחון, המעוגן בהוויה הישראלית הן בתעלומות שהוא מנסה לפתור, המבוססות על אירועים מההיסטוריה הישראלית, והן בגילויָו, הקשורים למאורעות אקטואליים ומעלים ביקורת חריפה. בין השאר נציין את הביקורת שמתח קרישק על פשעי מלחמה של צה"ל ב"צואה לבנונית" ועל שחיתות בפוליטיקה ב"האיש שבקיר".

אשד, אלי. "משימת הריגול של אריה קרישק". "המולטי יקום של אלי אשד". 13.3.2008; מלמד, אריאנה. "נפילה בשידור חי: אלכס אנסקי בדרמה מהחיים". “ynet”. 28.8.2019

רותם פרץ