משורר וחוקר תלמוד
נולד בחיפה. התחנך בבית דתי-ציוני ולמד בישיבות תיכוניות. למד ב"בצלאל" גרפיקה וקדרות, לא סיים את לימודיו ופנה ללימודים ישיבתיים במסגרות שונות, חרדיות וציוניות – בהן ישיבת "מקור חיים" של הרב עדין שטיינזלץ. את עיסוקו באמנות הפלסטית לא נטש מעולם.
את המסלול האקדמי, כולל עבודת הדוקטור (1993), עשה באוניברסיטת בר-אילן. ב-1997 הוענקה לו דרגת מרצה בכיר, וב-2003 התמנה לפרופסור מן המניין ובעל הקתדרה ללימודים רבניים באוניברסיטה של פוטסדם. מחלק את זמנו בין ירושלים לברלין ופוטסדם.
בנוסף לשירה ולמחקרים בתחומי היהדות, מתעניין בנצרות ובאסלאם ובדת ובפילוסופיה של המזרח הרחוק. עוסק גם באתיקה, בפסיכואנליזה לאקאניאנית, ביוגה ובמדיטציה. חיפושיו הרוחניים והתחבטויותיו ההגותיות באים לידי ביטוי בשירתו ובמאמריו הרבים, שהוא מפרסם בבמות שונות.
החל לכתוב ולפרסם שירה כשהיה תלמיד בתיכון. את שיריו הראשונים פירסם אצל אמיר גלבע בירחון "מאזניים" (1974). גלבע גם ערך ופירסם את ספר השירים הראשון שלו, "ואחרי מוראות מעשה השיר" (מסדה, 1980). ספרו השני הוא "בגדי נסיך" (1988), שזכה בפרס ברנשטיין לשירה (1991). אחריו פירסם את "סמרטוטים רכים" (1990), שעליו כתב אילן שיינפלד (1992): "בשנים האחרונות אנו קוראים שוב ושוב על כך שאין מהפכה ואין מהפכנים בשירה העברית החדשה, וכי החידושים שבה אינם נראים לעין. אם ניטול משירתו של אדמיאל קוסמן רק מעט ממה שיש בה, רק את החריזה, ונתבונן בה היטב, לאור נורמות החרוז של השירה המודרנית, נראה עד כמה הפליג קוסמן הרחק מעבר לנורמה מחייבת זו, אל סוג חריזה המצרף בתוכו נורמות חריזה מכמה דורות, למעשה מן השירה העברית לדורותיה. וזה מבלי שאמרתי עוד דבר על טיב לשונו הפיגורטיבית, שהוא עניין בפני עצמו…"
לאחר מכן פירסם את "מה אני יכול" (1995), וב-1998 את הספר "הגענו לאלוהים", שעליו זכה בפרס ברנר (2000). בספר זה עבר קוסמן לעסוק באופן מוחצן בדת ובמיניות, שילוב שעד עתה לא בוטא בספרות העברית בצורה כל כך מובהקת, לא כל שכן על ידי משורר דתי. השילוב בין שירה רליגיוזית, העוסקת בעניינים רוחניים ופונה ישירות אל אלוהים, ובין "דימוי"ים מעולם המין והגוף (שהסתמנו באורח פחות בולט כבר בספרו "מה אני יכול"), הובן בין השאר כפרובוקציה, או כשירת קודש ארוטית. בנימוקי חבר השופטים לפרס ברנר (2000) צוין כי בספר "הגענו לאלוהים" נקט קוסמן "אותה עמדה חתרנית, אנרכיסטית, בניסיונות שלו לזהות את הוולגריזציה של האלוהים… הפירוק הזה של אלוהים לקִטלוגים בשר ודמיים, מעמיד בדיעבד גם תמונת מצב של המציאות הישראלית, על הפתולוגיות החברתיות והתרבותיות שלה".
הפואטיקה המיוחדת הזאת, המבטלת את הפער שבין גבוה ורוחני לנמוך וגשמי והנעה בחופשיות בין הרליגיוזי לארוטי, הפכה לסימן ההיכר של קוסמן גם בקובצי השירה הבאים שלו. כך הספר "פירוש חדש בס"ד" (2000) מציע פיוטים, סעיפים נוספים לשולחן ערוך ופירושים חדשים "בסייעתא דשמיא", הכוללים יחס יומיומי כלפי האל ותיאורי אהבה מינית.
הספר "ארבעים שירי אהבה ושני שירי אהבה נוספים לאלוהים" (2003) ממשיך את הסגנון האופייני האמור, הפעם בליווי ציורים של מאיה כהן-לוי. עבודותיה מלוות גם את הקובץ "סידור אלטרנטיבי" (2007), המצטט ממסכתות תלמודיות, עושה שימוש בכתב רש"י וכולל גם שירים פוליטיים. בספר זה מתווספת לפואטיקה ולרטוריקה של קוסמן טכניקה ייחודית חדשה, המכניסה אל מגוון המתחים בשיריו גם מתח תיאורטי-לשוני. כך, חלק מהשירים (בהם "תפילה") כתובים בטרנס-ליטרציה: תעתיק של מילים באנגלית באותיות עבריות. חוויית הקריאה של השיר מעוררת את הקוראים לקחת חלק במעשה הפרשני ולראות את השיר בקונטקסט התרבותי שבו נכתב.
ב-2011 יצא לאור קובץ השירה התשיעי שלו, "קטעים איתך", בליווי איורים של בתו איילה. ב-1996 ראתה אור האנתולוגיה "שירה חדשה" שערך עם המשורר מירון איזקסון. כמה שירים שלו תורגמו לשפות שונות, וב-2011 יצא לאור מבחר משיריו בתרגום לאנגלית: Approaching you in English בתרגומן של ליסה כץ ושלומית נעים-נאור.
בנוסף, קוסמן כותב בעיתון "הארץ" את הטור "אוצר קטן", המתפרסם לפרקים כבר יותר מעשור ונודעה לו השפעה רבה על המגמה הכללית של חזרה לא-אורתודוקסית אל ארון הספרים היהודי. ב-2002 הוציא קוסמן – בהתבסס על מבחר מאמרים ממדורו "אוצר קטן" – את ספר העיון "מסכת גברים: רב והקצב ועוד סיפורים: על גבריות, אהבה ואותנטיות". ב-2007 ראה אור ספרו "מסכת נשים: חוכמה, אהבה, נאמנות, תשוקה, יופי, מין, קדושה". ב-2008 ראה אור ספר עיון נוסף העוסק באותו הקשר נושאי והגותי וכותרתו: "נשיות בעולמו הרוחני של הסיפור התלמודי".
בספרי העיון הללו מציע קוסמן קריאות ספרותיות ליצירות מספרות חז"ל, מהספרות החסידית ולעתים גם ליצירות מודרניות בכלים שונים, שהעיקריים שבהם הם הקריאה הספרותית הצמודה, הקריאה הפסיכואנליטית (בעיקר ברוח משנתו של לאקאן), וקריאה פמיניסטית המעמידה תיאוריות מגדריות במרכז הדיון. כל הקריאות הללו אינן אלא כלים שדרכם הוא חותר, ברוח העמדה הדיאלוגית שהציע מרטין בובר כתבנית-יסוד המגדירה את מהותה של היהדות, אל המסרים התיאולוגיים של היצירות.

אהרני, אירית. "גלגוליו של מעיל: בין 'מסכת נשים' מאת קוסמן לעגנון". "עתון 77" 332. אוגוסט-ספטמבר 2008. 20־21; ברלוביץ, האפט ועקרוני. "פרס ברנר, 2000, לאדמיאל קוסמן, נימוקי חבר השופטים". "פסיפס" 44. 2000. 42; גור, בתיה. "משהו מכאיב לי כאן בצד, אתה רואה קוני?". "הארץ" תרבות וספרות. 20.10.1995. ב'9; הירשפלד, אריאל. "חליפת ימים מאור". "הארץ" מוסף. 7.9.2007. 18; ליבנה, נרי. "מנוע חיפוש (ריאיון)". "הארץ" מוסף. 3.5.2002. 45-48; שיינפלד, אילן. "כרובים מרוממים". "דימוי" 4. 1992. 23-21.

יעל דקל