משורר, עורך ומתרגם
נולד בארגנטינה. עלה לארץ עם משפחתו ב-1969 והתיישב במדרשת שדה בוקר, שם לימד ספרות ולשון עברית. בעל תואר שני בספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. החל לכתוב שירה עברית ב-1961, כשערך את כתבי העת העבריים "צהר" ו"רימון" שיצאו לאור בבואנוס איירס. פירסם את שיריו בעיתונים ובכתבי עת ("על המשמר", "מאזניים", מבוע ועוד). הוציא לאור שלושה ספרי שירה: הקול והקולר (ספרית פועלים, 1992, זכה בפרס "פרננדו חנו" מטעם קהילת מקסיקו); הקולר והקול (2004); האדם דיסלקטי: שירים (2009).
שני ספריו הראשונים, בעלי הכותרת המהופכת, עוסקים בשני הכוחות הלוכדים את המשורר: חיי המשפחה (ה"קולר" שבו הוא אחוז) וה"קול", שהוא דימוי לעולם הפואטי שבו נתון המשורר. השיר "הקול והקולר" מסיים את הספר הראשון ומתאר באופן תיאטרלי את המאבק בין שני הכוחות: מערכת יחסים סוערת בין גבר לאישה (המדומים למלך ומלכה): הגבר-המלך מקדיש עצמו לעולם השירה, השירה היא כתרו, אך האישה-המלכה זועמת על כי הדיח אותה מהיכל השירה ומשליכה את כתרו לתהום. הדיאלוג הסוער מסתיים כאשר המלך מבטיח "כי אבעיר/ בקולי/ את דבירך!". כותב גם ביידיש ובספרדית. על שיריו ביידיש זכה בפרס מטעם "הקולטור קאנגרעס" בבואנוס איירס ב-1955.
ספרו האחרון עד כה הוא קובץ השירים חלום בים המלח (2017).

דגני, אסי. "פעמיים קולר, פעמיים קול". "מאזניים" ע"ט (3). 2005. 62.

בתיה שמעוני