חוקר ספרות, מתרגם ועורך
נולד בחיפה, שם עברו עליו שנות ילדותו ונעוריו. בשנים 1987-1967 התגורר בירושלים. את לימודיו לתואר שני השלים בחוג לספרות השוואתית באוניברסיטה העברית בירושלים, ואת לימודיו לתואר דוקטור בחוג לתורת הספרות באוניברסיטת תל אביב, בהנחייתו של פרופ' בנימין הרושובסקי. כבר בחיבוריו לתואר שני ושלישי עסק צורן בנושא שהיה למוקד עבודתו המחקרית – תפישת המרחב ביצירה הספרותית. מחקרו המקיף והחדשני בנושא זה מבוסס על מושגים מתורת הספרות, מן הפילוסופיה ומן הגיאוגרפיה, ומבחינה מתודית הוא שואב בעיקר מן הסטרוקטורליזם.
צורן מציע שלושה מישורי ארגון מרכזיים שבאמצעותם ניתן לתאר את המרחב ביצירה הספרותית: הטופוגרפי, הכרונוטופי והטקסטואלי. הדוגמאות הספרותיות שהוא מציע למודל זה לקוחות בין השאר מיצירותיהם של א"א פו, הופמן וקפקא. המודל התיאורטי שהציג, שתואר באופן נרחב בספרו "זמן, עולם, מרחב: דרכי ארגונו של המרחב בטקסט הסיפורי" (1997), הפך לבסיס לעיונים רבים בסוגיית המרחב בסיפורת. חלקם בחנו גם את ההשתמעויות הפוליטיות והאידיאולוגיות שעשויות להיות למישורי המרחב השונים ולייצוגיהם.
ב-1987 שב לחיפה והפך למרצה בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה, שם הוא משמש כיום כפרופסור מן המניין. מחקריו עוסקים גם בספרות גרמנית וכן בספרות יוונית קלאסית. הקדיש חיבורים לדיאלוגים האפלטוניים וכן לתורת הספרות של אריסטו. בספרו "מעבר לחיקוי: טקסט ואומנויות לשון במחשבה האריסטוטלית" (2010) הוא מבקש לחלץ מתוך דיוניו של אריסטו בפואטיקה וב"רטוריקה" מעין "תורת טקסט" שיטתית יותר, שבמרכזה – סוגיית החיקוי, היבטים סמנטיים שונים וכן מקומם של המוען והנמען בדיאלוג הספרותי, שניתן להחילם גם על המציאות הספרותית בת זמננו. הוא אף ערך קובץ מאמרים על "האודיסיאה" והומרוס (1989). כמו כן כתב מסות ספרותיות מקיפות ומעמיקות – בין השאר על יצירות של דויד גרוסמן.
תירגם בעיקר מיוונית ומגרמנית. מתרגומיו: ה"רטוריקה" של אריסטו (2002); "עד שמיעה: חמישים דיוקנאות" מאת אליאס קנטי; "מוצרט הקטן שלנו" מאת וולפגנג בורכרט (1989); הרומן "הסהרורים" מאת הרמן ברוך (1988), שעליו זכה בפרס שרת התרבות לתרגום מגרמנית ב-1994, ועוד. פרס הרי הרשון לתרגום הוענק לו ב-1972 על תרגום מיוונית של החיבור ההלניסטי "יוסף ואסנת", המשויך לספרים החיצוניים.
תירגם גם כמה מספרי הילדים של הסופר הגרמני אוטפריד פרויסלר, ואף כתב שני ספרים לילדים ונוער. "מורד הזמיר" (1987) הוא סיפורו של ילד בחיפה של שנות החמישים, ומבוסס בחלקו על ילדותו של צורן עצמו. "אגס, תפוח וקינמון" (1995) הוא קובץ מעשיות בנוסח האגדה האירופית הקלאסית, העוסקות בזיקות שבין דמיון למציאות, ביחסים בין המינים, בעולמות שונים ועוד.
משמש גם כאחד העורכים של כתב העת "דפים למחקר בספרות" הרואה אור באוניברסיטת חיפה. הוא נשוי לביבליותרפיסטית ד"ר רחל צורן. בנו הוא המנצח יובל צורן.

ברונובסקי, יורם. "בין העוד-לא והלא-עוד". "הארץ" תרבות וספרות. 30.6.1989. ב'8; פינקלברג, מרגלית. "הנואמים במועצה לעולם לא יודו כי הם נושאים עצה שאינה מכוונת להועיל". "הארץ" ספרים. 4.12.2002. 11; רונן, רות. "מחקר של ריאליסט גא". "הארץ" ספרים. 8.7.1998. 12.

מעין הראל