חוקר ספרות
נולד וגדל בגבעתיים. למד ספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. את עבודת הדוקטור שלו, שעסקה ביצירתו של ראובן אשר ברודס, כתב בהנחיית שמואל ורסס (1978). כעשרים שנה היה מורה בתיכון. היה מרצה במכללת לוינסקי ושימש כמרצה אורח באוניברסיטת בר-אילן, באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטה העברית, שבהן לימד בעיקר דרמה ו"תיאטרון". בסוף שנות השישים החל ללמד באוניברסיטת תל אביב, ובהמשך שימש כפרופסור בחוג לחינוך באוניברסיטת תל אביב, שם עסק בעיקר בהכשרת מורים לספרות. כמו כן הרצה בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בהוראת ספרות, בספרות ההשכלה ובדרמה העברית. פירסם ביקורות "תיאטרון" בבמות רבות, בהן "הבוקר", "מעריב", "ידיעות אחרונות", "גזית" ו"מאזניים". בעשרים השנים האחרונות הוא כותב ביקורות "תיאטרון" ב"מקור ראשון" וכן בכתב העת "במה".
מחקריו בדרמה כוללים את הספר "השואה בדרמה העברית" (1989; מהדורה שנייה, מורחבת ומעודכנת, ראתה אור ב-2012). הספר עוסק ב"תיאטרון" על השואה דרך עיון במספר גדול של מחזות (בהם מחזותיהם של בן ציון תומר, לאה גולדברג, יהודה עמיחי ויהושע סובול, אך גם מחזות שנגנזו, תסכיתים ומחזות לילדים). ספרו תש"ח ב"תיאטרון" (2001) עוסק במחזות שונים – ידועים יותר ופחות, שנכתבו בסמוך למלחמת 1948 או אחריה – המציגים מגמות שונות ביחס למלחמה. "מ'כלניות' ל'פונדק הרוחות': אלתרמן המחזאי" (2009) עוסק במחזותיו של אלתרמן וגם בפזמונים הרבים שחיבר וביצירות נוספות שלו שהומחזו. תוך מתן פרשנות למחזותיו של אלתרמן ותוך התייחסות לכמה אלמנטים תיאטרליים (עיצוב בימתי, פרשנות הבמאי והשחקנים) ולרקע ההיסטורי שבו המחזות נכתבו, פיינגולד מסביר מדוע מחזותיו של אלתרמן, שלא ענו על ציפיותיו ה"שמרניות" של הקהל, זכו להתקבלות כה צוננת ולחוסר אהדה מצד הקהל והביקורת.
בנוסף לעיסוקו המחקרי בדרמה, חיבר גם ספרי הדרכה להוראת הספרות: "הוראת הספרות: פרקי מבוא והדרכה" (1989), "ללמוד רחל" (1996) ו"הבלדה ודרכי הוראתה" (1998).

באומל, יהודית. "משחקים במלחמה, משחקים בחיים". "הארץ" ספרים. 5.6.2002. 69; כספי, זהבה. "אלתרמן: אמן ה"במה". "תיאטרון" 28. 2010. 138¬-139; לוי, שמעון. "השואה על בימת ה"תיאטרון". "ידיעות אחרונות" לשבת. 9.3.1990. 25.

יעל דקל