סופר, משורר ומבקר
נולד, גדל, התחנך וחי בקיבוץ עין החורש. אביו, הסופר, המתרגם, העורך והעיתונאי אליהו פורת, ואמו היו ממייסדי קיבוץ עין החורש. למד בתיכון "מעיין" בקיבוצו. אחרי השירות הצבאי למד יהדות וספרות כשומע חופשי באוניברסיטה העברית בירושלים (1976-1977). רוב ימיו עסק בחקלאות.
פירסם עשרה ספרי פרוזה, הכוללים סיפורים קצרים ונובלות, וחמישה ספרי שירה, ובהם ספר שירה הכולל קטעי פרוזה ("שיר, זיכרון", 1986). ספרו הראשון, "ארץ יתומה" (ספרית פועלים, 1973), הוא קובץ סיפורים קצרים שנערך על ידי נתן יונתן. נושא מרכזי ביצירותיו הוא הצבא ומלחמות ישראל במקומות ובזמנים שונים. נושאים חוזרים אחרים: חניכתו של הסופר או האמן, זוגיות, קיבוץ, נוף ומיסטיקה יהודית. נושא משמעותי נוסף בשירתו הוא תיאור מות האב, וזאת לעתים מנקודת מבט משולבת: ביוגרפית ומיתית.
המלחמה והצבא מתוארים בסיפורת שלו ובשירתו מזוויות שונות, ביוגרפיות, פוליטיות ואתיות: זיכרון הנופלים, הלם קרב, מחאה, הווי השגרה הצבאית, רעות ובוגדנות, ההשלכות השליליות של השירות הצבאי על מוסריותו וערכיותו של האדם וכדומה. החייל הישראלי ניצב במרכז סיפור המעשה: הוא סובל, אוהב, נהרג, וזאת כאשר מקומו של הערבי נפקד מהזירה. נקודת המבט של הדובר יוצרת פאתוס בתנועתה בין צירי מתח של חיים ומוות, הרואיות ואנטי-הרואיות.
הסיפורת שלו משקפת חברה ספרטנית שמתקיים בה טשטוש בין הצבאי לאזרחי: הטבע והאהבה או אף מצוקות קיומיות יומיומיות, כגון מחלה ("קפיצה משולשת", 1994), מתוארים ומפורשים לעתים קרובות דרך נקודת מבט ודרכי אפיון צבאיות. הדמויות המרכזיות הן בדרך כלל גבר צעיר, חייל, איש ספרות, קיבוצניק וסטודנט, כאשר לעתים הגיבור משלב זהויות אלה (למשל, חייל וסופר). זו סיפורת גברית מובהקת, שבה, בדרך כלל, זהותה ותפקידה של האישה תלויים בגבר. האישה היא לעתים מתת-פיצוי לסבלו של החייל ("אבק החיזרה הצונן", "ארץ יתומה"), אובייקט מיני ("יום טוב שני", "השגחה פרטית", 1985) ומושא אהבה מסתורי ("מחשבת ישראל", "מחיקת עוונות", 1991; ""ציפור הסבך הכחולה"", "ציפור הסבך הכחולה", 1996). מבחינה זאת גיבורת הנובלה "איל צעיר בירושלים", שפורסמה בספר "ציפור הסבך הכחולה", יוצאת דופן בהיותה אשת אקדמיה שאפתנית ועצמאית.
פורת כותב במשלב לשוני גבוה, והוא גולש לעגה כמעט אך ורק בהקשרים צבאיים. שירתו לירית, פיגורטיבית, בעלת צורות פתוחות, אולם שומרת על ריתמוס הודות לחריזה מקומית ומקצב של שורות קצרות.
הן בסיפוריו והן בשיריו מתקיימים דיאלוגים עם סופרים ומשוררים שונים. לדוגמה, הנובלה "נפילה" ב"ציפור הסבך הכחולה" עוסקת באופן פרודי בברנר ובמחקר המופרז בו, באמצעות תיאור של מעריץ הרואה בו קדוש. מעניין לציין שפורת כתב גם שיר הספד מוקדם לברנר הנושא את אותה הכותרת, "נפילה", הסוגר את "חושניה, המסגד" (1975). זו דוגמה אחת מני רבות לדיאלוג בין יצירות שונות שלו לבין עצמן. סיפורו הקצר "צלקת-גאווה" ("השגחה פרטית", 1985) עוסק במפגש של אב ובנו עם אלתרמן. המשורר הגדול מתואר באופן ביקורתי כדמות מנוכרת, אלא שהביקורת איננה מוגבלת לאלתרמן, אלא למוסד היהיר של מגדלי שן בספרות. שירתו מקיימת דיאלוג נרחב עם יוצרים וחוקרים ישראליים באמצעות מחוות שונות. בין השאר, לאבא קובנר, אהרן אמיר, דוד אבידן ונורית גוברין. בהקשר זה יש לציין את הנובלה "אפיזודה" (2001), שמתעדת את קורות חייו של האמן היהודי רב-הכישרונות אריה-ליאופולד פרידמן להולה (1918-1968), שהיה מחזאי, מוזיקאי, צייר וסופר.
פורת הוא אף מבקר ספרות. "קריאה מאוחרת" (2008) הוא כינוס של רשימותיו על משוררים, סופרים ומתרגמים ישראליים (ובנוסף רשימה על הסופר הנורבגי אובסטפלדר). מחציתן עוסקות בחברו לקיבוץ אבא קובנר. כמה מספריו תורגמו לשפות שונות.
הוא הוציא לאור חמישה ספרי ילדים ונוער. זכה בכמה פרסים ספרותיים, העיקרי שבהם הוא פרס היצירה על שם ראש הממשלה לוי אשכול (1996).

אלמוג, רות. "ימי הוגבונדים". "הארץ" תרבות וספרות. 22.2.2002. ב'15; אמויאל, ז'יל. "עדיין מתהלכים הלומי קרב". "עתון 77" 282. 2003. 10־11; לויתן, עמוס. "פריז/עין החורש". "עתון 77" 306. דצמבר 2005. 39־40; מירן, ראובן. "כרוניקה של מחלה". "הארץ" ספרים. 15.2.1995. 6, 14.

גלעד מאירי