משוררת
נולדה בחיפה. גדלה בעיר התחתית, באזור ואדי סאליב, שכונת העוני של חיפה בשנות החמישים. למדה אמנות הבמה וקולנוע ב"בית צבי" ועוסקת כיום בתחום. עוד בהיותה תלמידת תיכון היתה מקורבת לחוגי אינטלקטואלים ויוצרים ערבים, ומקצת משיריה תורגמו לערבית וראו אור במוסף "כל אל ערב" בעריכת המשורר סמיח אל-קאסם. בתחילת שנות השבעים עסקה בקולנוע ושיחקה בכמה סרטים ישראליים.
פירסמה שירים בכתבי עת ובמוספי ספרות: "עתון 77", "כרמלית", "על המשמר" ועוד. בנוסף, פירסמה כמה ספרי שירה קצרים: "אשה בגלימה שחורה" (מרתף 29 ליד עקד, 1984); "חלמתי נחש" (1989); "אזוב טחב אהבה" (1993); "אדם עם כתם" (2000); "מתוך הנפילה הזאת" (2005); "געגוע למלני, מבחר שירים 2010-1984" (2011).
שירתה בעלת כוח הבעה עז, היא עושה שימוש נרחב בחלומות, דמיונות, חרדות ורשמים. רבים מחומרי הגלם שלה הם חוויות היומיום השגרתיות והפשוטות ביותר, שאותן היא מצליחה להפוך להזיות שיריות עתירות מראות, צלילים וצבעים. לחלק משיריה אופי סוריאליסטי מובהק. נופי ילדותה בוואדי סאליב מופיעים בתמונות קצרות, נטולות נוסטלגיה.

גזמן, לאה. "שירה תת-קרקעית". "עתון 77" 165. 1993. 11-10; נתנזון, מלכה. "האש הזאת שלא כבתה". "מאזניים" ס"ח (5). 1994. 63-62.

חיים וייס