סופר ועיתונאי
נולד בפתח תקווה וגדל בערים שונות בארץ. עבד כעורך ב"העיר" וב"כותרת ראשית". שימש כסגן עורך המוסף של העיתון "חדשות" במשך חמש שנים, עד לסגירת העיתון ב-1993, אז עבר ל"הארץ".
פעילותו הפוליטית החלה מיד לאחר שירותו הצבאי, כשהצטרף לפעילותה של קבוצה אנרכיסטית שהוציאה לאור עיתון בשם "ספרטקוס". למד במחלקה להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב. ב-1974 הצטרף לארגון הסוציאליסטי "מצפן". ב-1988 הצטרף לעמותת "אור אדום", שהוקמה במטרה להגן על אזרחים מפני אלימות שוטרים. מאז 1992 פעיל ב"קו לעובד".
פירסם שני רומנים. הראשון, "תחנות בדרך חצרמוות" (הקיבוץ המאוחד, 2004), הוא סמי-אוטוביוגרפי. במרכזו צעיר למשפחה מפא"יניקית המורד באתוס הציוני בעקבות מלחמת ההתשה. עיקר הסיפור הוא תיאורה של הרפובליקה הסוציאליסטית קצרת הימים שקמה בסוף שנות השישים בדרום-תימן, ופגישותיו של המחבר עם מנהיגה, סאלם רובייע עלי. הרומן השני, "כולם אוהבים את דורה" (2008), הוא סיפורה של ילדה מחוללת נסים, ספק מפגרת ספק גאונה, שיש בו, לדבריו של מבקר הספרות עמרי הרצוג (2008), "תעוזה ספרותית סוערת ויוצאת דופן".
פרט לכך, תירגם והקדים מבואות לספר שעסק בתנועה האנרכיסטית באוקראינה ("דגלים שחורים באוקראינה", 1976) וערך, עם גיורא נוימן, אסופת מאמרים הקוראת למזרח תיכון חופשי מנשק אטומי ("ואנונו והפצצה", 1996).

הרצוג, עמרי. "הגבול השברירי בין רודף לנרדף". "הארץ" ספרים. 7.5.2008. 4; שמואלוף, מתי. "הסובייקט המוכפף". "עתון 77" 296-297. 2004. 11.

דקל שי שחורי