משורר ועורך
נולד בירושלים, גדל והתחנך במושב ברק בעמק יזרעאל. למד ספרות וחינוך באוניברסיטת חיפה ובישיבת "אור שמח". כיום מנהל חינוכי ומחנך בתלמוד תורה.
מיוצרי כתב העת "דימוי". ערך את האנתולוגיה ליצירה חרדית "כתרים". מעורכיו של כתב העת "משיב הרוח". משמש כיו"ר מועצת מערכת "מאזניים" של אגודת הסופרים העבריים. החל לפרסם את שיריו במוסף הספרות של "מעריב" בתום שירותו הצבאי. הוציא לאור ארבעה ספרי שירה: "סילן טהור: שירים" (ספרית פועלים, 1981), "שם ומלכות: שירים" (1990), עמק יזרעאל ירושלים (2013) ונשיקת מכחול (2015).
הביקורת משבחת את שירתו על יכולתה לחבר בין חוויית חיים ממשית ותהומות הנפש לבין שפה ארכאית, סמלים עתיקים, ביטויים ודמויות מקראיים. שני הצירים המרכזיים בשיריו הם כאב הקרע מבית אבא המסורתי-ספרדי, וכאב ההליכה לעולם של אמונה בגוון החרדי.
כמה מהמבקרים מזהים בשירתו התבוננות בהווה דרך פרספקטיבה יהודית-היסטורית, שבולטת בה תמה מרכזית: מחזור של הרס ובנייה, מוות ותחייה. השירה שלו פונה אל אלה שטרם חדלו מקוות טוב לארץ הזאת, בד בבד עם קריאת תיגר אירונית על הציונות נוסח בן-גוריון. הוא מערב חזון עמל בחזון אמונה, וקרוב בתפישת העולם שלו לזרם הדתי-אקזיסטנציאלי בשירה העברית.
זכה בפרס קרן רון אדלר (1989), בפרס ע״ש המשוררת ליס מלר (1981) ובפרס ע״ש מנחם דוליצקי מטעם האוניברסיטה העברית (2015). זכה פעמיים בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים ע״ש לוי אשכול ז״ל (1993, 2015).

הירשפלד, אריאל. "שיר אחד מילה אחת מהתנ"ך". "הארץ". 12.3.2010; וייכרט, רפי. "שם ומלכות". "עכשיו" 56. 1991. 328-329; פנחס-כהן, חוה. "לכמה אנשים, באמת, קרועה הנפש". "מאזניים" ס"ה (6). 1991. 27-29.

עירית רונן