מחזאי, סופר, מתרגם וחוקר בשפה הערבית
נולד בחיפה. מתגורר בשפרעם. בוגר תואר ראשון בספרות ערבית ובספרות עברית מאוניברסיטת חיפה (1967). בעל תואר שני בספרות עברית (1973) ותואר דוקטור בנושא ספרות ערבית בישראל, שניהם מהאוניברסיטה העברית בירושלים (1983). בשנים 1968 ו-1978 שימש כעורך ספרותי בעיתון "אל-אנבאא". ב-1978 ייסד את הוצאת דאר אל-משרק בשפרעם, וב-1970 החל לערוך את כתב העת הספרותי "אל-שרק". בשנים 1971 ו-1976 שימש סגן שר החינוך לענייני התרבות הערבית והנוער. מ-1969 ועד 1991 שימש כמרצה באוניברסיטת חיפה בחוגים לערבית ולחינוך.
המחזה הראשון שלו, "ראשון הנביאים", ראה אור ב-1969 (בהוצאת דאר אל-ג'ליל). המחזה "לילה אחד" "בחיים" תורגם לעברית בידי חנה עמית-כוכבי ועלה בתיאטרון "בית הגפן" ב-1984. תירגם מעברית לערבית את הרומן של אמנון שמוש "מישל עזרא ספרא ובניו" (1986) וקובצי שירה של כמה משוררים.
הרומן הראשון פרי עטו, "אהבה ללא מחר" (מטבעת אל-חכים, 1962), מגולל את קורותיהם של שני אחים מוסלמים בכפר בישראל המתאהבים אחד בצעירה נוצרייה והאחר בצעירה החיה מעבר לגבול. הרומן עוסק בשינויים שהתחוללו בקרב ערביי ישראל בעקבות הנכבה.
סיפור קצר בולט פרי עטו הוא הסיפור האוטוביוגרפי "שיבתו של הדוד חסן למולדתו", הנכלל בתרגומו באוסף "מפגש ועימות": "ביצירה הערבית והעברית", 1993, 233-240. הוא פותח בהקדשה: "מוקדש לזכרו של דודי האהוב חסן, וכן לאלה הדוגלים ברעיון ה'טרנספר' שאולי ישתכנעו שאנו מעורים בארצנו לנצח". עיקרו של הסיפור בקשר המיוחד בין אביו לדודו חסן, שהופרדו בפעם הראשונה בחייהם בעקבות הנכבה ב-1948. הסיפור מתאר את האהבה העזה בין האחים ואת הגעגועים לחיים שקדמו לנכבה, כאשר חיו בצוותא במולדתם. לאחר יותר משני עשורים הדוד חסן מקבל אישור, שב למולדת ואומר: "'איפה תמצא פרי רימון כזה… כל דבר בארצות נכר הוא חסר טעם, תארו לכם… דומה שאפילו המוות במחנה בזוי הוא"' (239). מילים אלה מנבאות את מותו, שקורה מעט אחר כך, ואת התאחדותו הטרגית עם משפחתו ועם אדמת מולדתו.
הקובץ "באשמורת אחרונה" (1973, יצא לאור בעברית ב-1978) כולל שלושה-עשר סיפורים המתמקדים בגורלו של היחיד בקרב אנשי הכפר, וכן בזיכרונות של "אז", התקופה שקדמה לנכבה, שעומדת בניגוד חריף לזמן ההווה בסיפורים. לרבים מהסיפורים יש אופי מלודרמטי. כך, למשל, הסיפור ""באשמורת אחרונה"" מספר על בת שמגלה את זהותו של אביה ואת סיפור הריונה של אמה. היא מגלה כי האב חזר לכפרו בישראל רק ל"לילה אחד", הלילה שבו נכנסה אמה להיריון. מטעמי ביטחון האם לא יכולה לספר שבעלה הוא אבי הילדה, ועל כן היא ובתה חיות בקלון.
יחד עם שמואל מורה חיבר מעין אנציקלופדיה בערבית בשם "יוצרים ויוצרות בספרות הערבית בישראל 1986-1948" (הוצאת אל-משרק, 1987), הכוללת פרטים ביוגרפיים של היוצרים ורשימה ביבליוגרפית של כתביהם. עבאסי כתב גם את "הסיפור הקצר בספרות הערבית בישראל" (1974) וכן את התפתחות הרומן ו"הסיפור הקצר בספרות הערבית בישראל" 1976-1948 (1998).
זכה, בין השאר, בפרס היצירה של שר החינוך (1991), בפרס ראש הממשלה לספרות ערבית (1983) ובפרס אח"י מהאגודה לעידוד המחקר, הספרות והאמנות (2011).

القاسم, نبيه. "محمود عباسي – وبشائر التحول". القصة الفلسطينية في مواجهة حزيران: دراسات نقدية. كفر قرع: دار الهدى. 2007. 115-119; غنايم, محمود. "نحو قصة فنيّة: مرحلة التكوين". المدار الصعب: رحلة القصة الفلسطينية في إسرائيل. كفر قرع:الكرمل. 1995. 187-190;
Elad-Bouskila, Ami. "The Other Face: The Language Choice of Arab Writers in Israel". Modern Palestinian Literature and Culture. London: Frank Cass. 1999. 32-62; Ghanayim, Mahmud. The Quest for a Lost Identity: Palestinian Fiction in Israel. Wiesbaden: Harrassowitz. 2008. 10, 32-48.

חנה עמית-כוכבי ואריאל שיטרית