משוררת ואמנית פלסטית
נולדה בקומרנו, סלובקיה, להורים ניצולי שואה מיהדות הונגריה. עלתה לישראל ב-1949. בוגרת המחלקה לאמנות באקדמיה לאמנות ועיצוב "בצלאל" (1976). בעלת תואר שני מטעם המחלקה לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים (2008). עבודת התזה שלה עוסקת באסכטולוגיה בשירת יהודה עמיחי. הציגה עשרות תערוכות במוזיאונים ובגלריות בארץ ובחו"ל. בנה מוטי הוא חוקר תקשורת ותרבות, ובנה ליאור הוא אמן פלסטי ויוצר בווידיאו-ארט.
שיריה הראשונים פורסמו ב"דבר" (14.9.1990), אך עוד קודם לכן זכה כתב יד של קובץ שיריה בפרס הרי הרשון (1988) מטעם האוניברסיטה העברית. עוד שני כתבי יד פרי עטה זכו בפרסים: פרס הקרן לספרות יפה (עיריית ירושלים, 1991) ופרס אקו"ם ("נוצת הזהב", 2003). בנימוקים לפרס אקו"ם קבעו השופטים, בין השאר, כי: "קובץ השירים מצטיין ברצינות ובמורכבות לשונית מרשימה. כבר בדפים הראשונים נמצא הקורא מרותק לקול השירי המעניין, יש כאן בשלות רגשית היודעת לטפל בנושאים אנושיים, יומיומיים ברובם, שמעוררים עניין והזדהות בקורא, ועם זאת הטקסט נקי וחף מכל זיוף וקלישאה". שיריה פורסמו בכתבי עת לספרות בארץ: "עכשיו", "הליקון", "עלי שיח" ועוד, ובכמה כתבי עת בעולם. תרגומי שירה שלה הופיעו ב"חדרים", ב"שבו-כרמל" ועוד. ספרי שיריה הם: "מלים במרחב חזותי: שירים" (כרמל, 1992); "דימויים משוכפלים: שירים" (1999); "חומר בשטח הפקר" (הקיבוץ המאוחד, 2007). מבחר משיריה תורגם להונגרית.
שירתה היא מסע חושני ופילוסופי עתיר צבעים, המתיך מחוזות של זיכרון אישי טעון והזדהות עם חוויות של בני אדם אחרים בתקופות שונות. המרחב הפואטי שבו נעים השירים מפנים את הכרתה של בת הדור השני לשואה. ניכרים בשירים עקבות המציאות הישראלית, נסיעותיה של המשוררת בעולם, התנסויותיה כאישה וכאם והתבוננות רפלקסיבית במעשה היצירה. אופן ההתייחסות של הדוברת לעולם נע מהמבט החד והמודע לעצמו אל אזור הדמדומים של התודעה, תוך הפעלת צירופים לשוניים וחזותיים מפתיעים.
ספרה האחרון עד כה הוא קובץ השירים שיר למרים (2018).

מערכת הלקסיקון