סופרת
נולדה בלבוב, בירת גליציה, למשפחה דתית מסורתית. הרב גרינברג, אביו של המשורר אורי צבי גרינברג, היה ידיד קרוב של הוריה. למדה בבית ספר תיכון פולני וכן למדה עברית מנעוריה. עלתה ארצה ב-1920 לנמל יפו, הגיעה לחוות מרחביה, הצטרפה ל"גדוד העבודה" ועבדה בסלילת כביש חיפה-נצרת. הצטרפה ל"חבורת העמק" וב-1924 עברה לקיבוץ עין חרוד. נישאה לסופר דוד מלץ, ונולד להם בנם רפי, שנפל במלחמת העצמאות, בקרב על נבי סמואל שבהרי ירושלים.
היתה חברת עין חרוד כעשרים שנה, ולאחר הפילוג נשארה חברת עין חרוד מאוחד. לאחר שנפרדה מדוד מלץ נישאה לנחום בנארי, ובשנים 1936-1935 יצאה עמו לשליחות מטעם תנועת "החלוץ" לפולין ולגרמניה. ב-1942 עזבה את עין חרוד ועקרה לתל אביב.
רשימותיה הראשונות פורסמו ב"דבר" ב-1928, וכן פירסמה סיפורים בכתבי העת "מבפנים", "העתיד" ואחרים. גרשום שופמן עודד אותה לכתוב, והיא אף הקדישה לו את סיפורה "הבת". ב-1949 הוציאה לזכר בנה את הספר "ביקוד: מכתבים" ובו גם מכתביו אל אמו. מהדורה מחודשת של הספר יצאה ב-1970. בעת פרסומו הראשון היה הספר בעל השפעה על הקוראים, ובמיוחד על בני נוער.
ספרה "נעורים", רומן אוטוביוגרפי (אורות, 1958), עוסק בחיי החלוצים והחלוצות של העלייה השלישית, והיא הקדישה אותו לזכר בנה. בספרה הביאה את סיפור החלוצים מנקודת ראות נשית, והיתה מהראשונות שנתנו ביטוי לאישה בתנועת ההתיישבות.
לאחר פטירתה הוציאה המשפחה לזכרה חוברת בשם "עלים ששרדו". סיפור שלה הובא במבחר "שאני אדמה ואדם", סיפורי נשים עד קום המדינה, שערכה יפה ברלוביץ (2003).

אלישע פורת