משוררת
נולדה, גדלה והתחנכה בירושלים. למדה בתיכונים "בית הכרם" ו"מסד". קיבלה תואר ראשון בחינוך (התמחות בספרות ובמקרא) בסמינר דוד ילין ותואר שני במסלול לכתיבה יצירתית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. מורה לספרות ולמקרא ב"תיכון ליד האוניברסיטה" בירושלים.
פרסומה הראשון היה במסגרת כיתת השירה של "הליקון", "שירה חדשה 97" (1997). ספרה הראשון, "בחומר הגמיש של המסטיק", ראה אור ב-2003 (הליקון). ספרה השני, "אלגיה לנחש", ראה אור ב-2006. בכתיבתה היא מרבה לעסוק בנושאים מגדריים. אלה מעוצבים באמצעות תיאורים ארוטיים, מערכות יחסים זוגיות, גוף האישה ותהליכי התבגרות של ילדה ונערה. כך בשיר "ככה אני אוהבת אותך" מתוארת עמדה נשית ארוטית ולוחמנית: "אֱמֹר לִי בַּמֶּה כֹּחֲךָ וַאֲסִירֵנּוּ/ בּוֹא אֵלַי בְּמִלִּים וְאָבוֹא בִּירֵכַיִם" ("בחומר הגמיש של המסטיק"); או השיר "לוליטה" שמזדהה עם מצוקותיה של גיבורת ספרו של נבוקוב ("אלגיה לנחש").
ההבדל בין שני ספריה ניכר ביחס למציאות: ב"בחומר הגמיש של המסטיק" מוצגת עמדה של אמנות לשם אמנות ועיסוק נרקיסיסטי באני הנשי; ואילו ב"אלגיה לנחש" יש ייצוג לעמדות אלה, אך גם לאקטואליה, להיסטוריה, למרחב המקומי כמו ירושלים, עיר מגוריה של המחברת. לדוגמה: היבטים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני כמו טרור פלסטיני, עוולות השליטה הישראלית ביהודה ובשומרון הבאות לידי ביטוי במחסומים ובהריסת בתים, וכמיהה לדו-קיום יהודי-ערבי; הרעב הגדול באירלנד במאה התשע-עשרה, המתואר דרך הזיכרון היהודי של גופות נשים עירומות הנערמות בשואה בשיר "מוזיאון הרעב"; האיידס באפריקה בשיר "נשאות המגיפה" ועוד. נושאים נוספים שבהם עוסקת שירתה: מיתולוגיה, הגות, טבע, מסעות וארס-פואטיקה.
סגנונה לירי, פיגורטיבי. לשונה גבוהה, אף שאינה נמנעת משפה יומיומית. למעט כמה שירים בפרוזה ב"אלגיה לנחש", אינה עושה שימוש במבנים פורמליים ובסדירות צלילית.

בן, מנחם. "המורה שהפשיטה מלאך". "זמן תל אביב". 30.1.2004. 56; שתל, שמואל. "שווה כל רגע". "עתון 77" 291. יוני 2004. 6-7.

גלעד מאירי