משוררת
נולדה, גדלה והתחנכה בקיבוץ מרחביה, שהוריה היו ממייסדיו. לאחר שירותה הצבאי למדה הוראה והשתלמה בחוגים למקרא ולמחשבת ישראל באוניברסיטת חיפה. שאלות מוסריות העולות מסיפורי המקרא והקשורות בגיבוריו הטרידו אותה בכתיבתה, והיא חזרה אליהן שוב ושוב בשיריה למבוגרים ולילדים. נמנתה עם הראשונים מבני הדור השני בקיבוץ שגילו התעניינות במסורת ישראל. הקימה את משפחתה בקיבוץ מרחביה והיתה מורה בבית הספר האזורי "עמקים".
ספר שיריה הראשון, "נפרדות" (מ' ניומן, 1974), זכה להתייחסות ערה של קוראים ומבקרים. הוא התאפיין בצורת ביטוי מקורית ובחדשנות בעמדה השירית ובתפישת העולם – שורות ארוכות ורחבות, חריגה מהמסגרות הנוקשות של החריזה, גיוון מקצבים, ריבוי אזכורים ואסוציאציות מהמקורות היהודיים, לשון עשירה והתבוננות מעמיקה בחיי הקיבוץ והכפר. הספר זכה בפרס רחל ניומן לביכורי יצירה מטעם בית הסופר ע"ש חיים הזז (1973).
בספרה השני, "בשיר ושיראים" (1978), מופיעים בין השאר שירים על נושאים מקראיים העוסקים בצד הטרגי של יצחק, משה, יוסף ושאול. השירים בספר הם כעין מדרש אישי, היסטורי ויהודי. הספר זכה בפרס אקו"ם לעידוד היצירה (1978). בספר שיריה השלישי, "שלי שמור ביניהם" (1984), עולות הדמויות המלוות של אביה ואמה, והמשוררת מזדהה עם הנחלת ערכיהם הרוחניים. בספר זה הרחיבה את מנעד התייחסותה למדיום השירי. השירה נתפשת כאן כמביאה מזור ונחמה על קשיי החיים מצד אחד, וכעולם של יופי שאינו מצוי בחיי היומיום מצד אחר.
בצד שיריה למבוגרים היתה גם משוררת פורה לילדים. כתבה חמישה ספרי שירה לילדים, והאחרון שבהם, "תמיד בפחד וגם באהבה תמיד" (1988), ראה אור לאחר מותה. ב-2008 יצא לאור הספר "ריח הלחם בעולם" (ספרית פועלים) המאגד מבחר משיריה.

בן-דוד, יערה. "מממשות לפרטיה". "עתון 77" 59. 1984. 49; לויתן, עמוס. "מירה מינצר-יערי – עם לכתה". "עתון 77" 76. 1986. 5; ערן, עמירה. "שיר והישארות". "עתון 77" 340. 2009. 8-9.

אלישע פורת