סופר, מתרגם ועורך בשפה הערבית
נולד בכפר ג'לג'וליה, בו הוא מתגורר גם כיום. בנעוריו עבד כפלאח וכעובד זוטר במחנות של הצבא הבריטי. נפצע במלחמת 1948 ורגלו נקטעה. בוגר הסמינר למורים ערבים ביפו (1952) ובעל תואר ראשון בשפה וספרות ערבית ובמדעי המדינה מאוניברסיטת בר-אילן (1975). מורה, מנהל ועורך ראשי של בית ההוצאה הערבי של ההסתדרות. ערך והגיש תוכנית לילדים ב"קול ישראל" בערבית (1961-1958). חבר באגודת הסופרים הערבים בישראל ובאגודת הסופרים בישראל. מאז 1982 מקדיש את כל זמנו לכתיבה ספרותית ועיתונאית. פירסם שמונים ושישה חיבורים, ובהם קובצי סיפורים קצרים וסיפורים לילדים. תירגם לערבית עשרים ושניים ספרים.
שייך לשורות הדור הראשון של סופרים פלסטינים, שהחלו לכתוב בשנות החמישים ולפרסם מיצירותיהם בשנות השישים של המאה הקודמת. אך אף שהחל לכתוב בשנות החמישים, החל לפרסם רק בשנות השבעים. רוב יצירותיו מתמקדות בנושאים חברתיים בתקופת המנדט והממשל הצבאי, והוא מציג את ההווי בכפר שבו גדל בנוסטלגיה מופגנת, ועוסק לא מעט בפער בין הדורות. בכלל, ממעט לעסוק בתקופה שלאחר קום המדינה או לגעת בנושאים פוליטיים.
הוא נוהג להבליט את תמימות הדמויות, בעיקר הנשים. מתמקד בתיאור חיי היומיום: עבודה ומנוחה, קנייה בחנות המכולת ופנייה לעזרה לשכנים בעת צרה; ומדגיש את הקשר עם האדמה והמולדת. בחלק מסיפוריו עולה ביקורת חברתית חריפה על אי-השוויון בין קבוצות בחברה הפלסטינית, על היחס הרע לנשים ועל הקיפוח מצד השלטונות. הביקורת על אי-השוויון בין קבוצות בחברה הפלסטינית משתקפת, למשל, בסיפורו "הנשק החדש" (מערבית: חנה עמית-כוכבי), שמבליט, בדרך אירונית, את התמורות המעמדיות שהתרחשו בחברה הערבית המקומית. הסיפור מסופר מנקודת מבט של בן האצולה הערבית שמוחה על "נישואי התערובת" בין בני השייח'ים לפלאחים, עובדי האדמה, שעל פי המסורת המקומית נמצאים בתחתית הסולם המעמדי (מופיע ב"שני קולות, קובץ דו-לשוני מיצירותיהם של משוררים וסופרים ערבים ויהודים לפי בחירתם", 1974, 144-140). כתיבתו משלבת יסודות דידקטיים. מוראר כותב בערבית ספרותית, המשובצת ביטויים מהערבית המדוברת הכפרית ואלוזיות מן הקוראן והפתגם העממי.

שמאס, אנטון. "הספרות הערבית בישראל לאחר 1967". "סקירות מכון שילוח". יוני 1976. 7-2;
غنايم, محمود. المدار الصعب: رحلة القصة الفلسطينية في إسرائيل. كفر قرع: دار الهدى. 1995. 187-219.

חנה עמית-כוכבי