משוררת, סופרת, מאיירת ומעצבת
נולדה בקיבוץ נען לאביה הסופר והעורך משה מוסנזון ולאמה מלכה, מטפלת ואחות בקיבוץ. היא אחותה הצעירה של הסופרת דבורה עומר ואחייניתו של הסופר והמחזאי יגאל מוסינזון. מוקפת באווירת הספרות והיצירה, החלה לכתוב כבר בילדותה, והחל ב-1967 פירסמה שירים וציורים ב"דבר לילדים", ב"מעריב" לנוער ועוד. ספר הביכורים שלה, "דברים שצריכים לעבור" (דליה פלד, 1980), נמכר ביותר ממאה ושלושים אלף עותקים.
בשנים 1984-1982 למדה במגמת העיצוב הגרפי ב"בצלאל", ולאחר הלימודים החלה לעבוד במשרדי פרסום כרעיונאית וכמעצבת. בנוסף למסעות פרסום מסחריים שבהם היתה מעורבת לאורך השנים, כתבה תסריטים לתשדירים במערכת הבחירות של 1992 ("ישראל מחכה לרבין"). מ-2001 מלמדת תקשורת חזותית ב"בצלאל", ב"שנקר" ועוד. מ-2007 שותפה בחברת פרסום ומיתוג עצמאית. חיברה ספר הדרכה לגיבוש רעיונות, "ארגז כלים צהוב" (2008).
ביצירותיה היא מרבה להתבסס על ז'אנרים גבול-ספרותיים וחוץ-ספרותיים כמו היומן, האלבום המשפחתי, ההתכתבות, ההורוסקופ או צ'ט באינטרנט – באמצעותם היא משלבת בין היומיומי, האינטימי והאישי לבין הדרמטי, הפנטסטי והציבורי.
פירסמה ארבעה ספרי שירה: "ג'יפסי" (1981), "שירים כהים" (1981), "יש אומרים ישנה אמת" (1995) ו"מוטב עכשיו" (2009); יומן היריון: "מחכים לבר" (1988); רומן: "רציתי לספר לך הכל" (2001); ופנטזיה סאטירית: "מפגש המזלות" (2005). חלק מהספרים מלווים באיורים שלה.
ספרה האחרון עד כה הוא אנטר (2017).

נגב, אילת. "שבט מוסנזון". "ידיעות אחרונות" 7 ימים. 13.5.1994. 20־23, 74; קדוש, ארנה. "המהפך: ורד מוסנזון… הייתי רדופת שדים". "מעריב" סופשבוע. 14.9.2001. 72־78.

סבטלנה נטקוביץ'