משוררת, סופרת ילדים ועורכת
נולדה בעיר לודז', פולין. עלתה עם הוריה ארצה כשהיתה בת חמש, ומשפחתה השתקעה בתל אביב. מנעוריה היתה חברה בתנועת "השומר הצעיר", ובמסגרתה הצטרפה ב-1952 עם גרעינה לקיבוץ נחשון. בקיבוץ הקימה את משפחתה, והיא מתגוררת בו עד היום. עבדה בענפי החקלאות, בהמשך היתה מורה וכיהנה גם כמזכירת הקיבוץ. זה שנים רבות היא עורכת את מדור ספרי הילדים בהוצאת ספרית פועלים.
ב-1963 יצאה להמשך לימודיה בחוגים לספרות ולשון באוניברסיטת תל אביב, והשלימה את התואר הראשון והשני. לימדה ספרות ילדים באוניברסיטה העברית בירושלים, ב"סמינר אורנים" ובמקומות נוספים. שיריה הראשונים נדפסו בביטאוני התנועה ובמוספי הספרות. ספר שיריה הראשון, "לא הכל" (ספרית פועלים, 1966), כולל בין השאר שירי אבל ונחמה, שירי אהבה ושירי נוף והתערות ביישוב שאל מול עמק איילון, וכן שירים שעניינם מעמדו של האדם היחיד בתוך היחד הקיבוצי. לשון שירתה בספר הזה ובבאים אחריו עדכנית, מוזיקלית וגמישה. אחדים משיריה הולחנו ונפוצו כשירי זמר, אבל בעיקר הולחנו הפזמונים שכתבה ללהקות צבאיות.
עוד מספרי שיריה: "בארץ ההיא מתחת למים" (1970); "ארכה למרחקים" (1979); "אור כלוא" (1989). כתבה גם את הספר "איש רעים: לזכר חנן סמסון" (1977) שנפל בבקעה במרדף אחר מחבלים.
בכתיבתה לילדים שיתפה פעולה עם ציירים ומאיירים נודעים כנחום גוטמן. על כתיבתה לילדים זכתה בפרסים ובעיטורים: פרס זאב על ספר הילדים "אני אוהב לצייר" (1972), שעליו זכתה גם בעיטור אנדרסן. ב-2005 הוענק לה פרס זאב בשנית על מפעל חיים. זכתה בפרס שר המדע, התרבות והספורט לספרות ילדים ונוער בקטגוריית הגיל הרך (2008) ובפרס היצירה לסופרים עבריים על עריכה ספרותית (2010).
נפטרה ב-2016.

ברוך, מירי. "'האני האישי' בתוך חיי הקיבוץ ונופיו". "עיונים בספרות ילדים" 15. 2005. 16-26; גורפיין-אוכמני, רבקה. "אחרי שנות שתיקה". "מאזניים" נ"א (5). אוקטובר 1980. 373-374; דר, יעל. "בלי רמזורים וחנויות". "הארץ" ספרים. 18.5.1994. 11.

אלישע פורת